גם מקומן של הרשויות המקומיות לא נפקד בדוח. "התרשמות הוועדה היא כי במהלך המלחמה התגלה כשל מערכתי בתפקוד חלק מהרשויות המקומיות בכל הקשור לטיפול באוכלוסיה השוהה זמן רב במקלטים. ההזנחה הגיעה לשיאה ביישובים הערביים והדרוזים.

תפקוד הממשלה צוין גם כן בדוח ולא לטובה. "עם פתיחת המלחמה נסגרו מיידית משרדי ממשלה ומוסדות ממשלתיים בצפון. להחלטה על הפסקת פעילות הרכבת והתחבורה הציבורית מצפון לחיפה היתה משמעות ציבורית עמוקה מאוד. התחושה הכללית שנוצרה, כפי שעולה מדיווחים של ראשי הרשויות איתם נפגשנו, היא שהממשלה נעלמה מהצפון".

בדוח נקבע כי "תפקיד הממשלה חייב היה לכלול את יצירת תמונת המצב השלמה של ניהול הצד האזרחי של המלחמה. את קביעת הקריטריונים, את תעדוף המשימות ואת הכוונת כלל הפעילות, כולל תיאום פעילות הגורמים הוולונטאריים. בתפקיד זה, תפקיד המתכלל הלאומי, שום גוף אחר לא יכול לסייע ואסור שיחליף את הממשלה".

למרות היותו דוח ראשוני, מציין ח"כ אילון ארבע תובנות מרכזיות שלו: "ראשית, הערכתי היא כי כמו במלחמה האחרונה, גם במלחמות הבאות ייהפך העורף לחזית. משמעות הדבר היא כי במלחמה כיום יש חזית אזרחית וחזית צבאית, וכמו שעלינו להיערך, להתאמן ולנהל בזמן אמת את החזית הצבאית - כך עלינו להיערך, להתאמן ולנהל בזמן אמת את החזית האזרחית". לכן, מציע ח"כ אילון, במקביל להקמת קבינט שרים ביטחוני צבאי, להקים גם קבינט שרים ביטחוני-אזרחי.

תובנה שנייה מתייחסת לתפקידה של המנהיגות המדינית, במעבר ממצב שגרה למצב חרום. ח"כ אילון קובע כי במצב מעין זה תפקיד המנהיגות המדינית הוא להגדיר מחדש את המצב. "כישלונה של הממשלה להגדיר את המעבר משגרה למציאות של מלחמה, בכל הקשור לחזית האזרחית, היה להערכתי הסיבה המרכזית לכשל המתמשך של טיפול משרדי הממשלה. רוב נהלי החרום ותוכניות המגירה לשעת חרום כלל לא הופעלו והממשלה לא החליפה למערכת את "הדיסקט" בזמן, וכשל זה - החוסר בהגדרת המציאות החדשה והצרכים הנובעים ממנה - יצר מחסור ופגיעה משמעותית בציבור בכלל, וברשויות ובאוכלוסיות החלשות בפרט".

"שלישית", כותב ח"כ אילון, "יש להיערך כך שכל ההגדרה, ההכנה וההפעלה של המערכות תצאנה מנקודת המוצא של צרכי האזרח, ולא צרכי הרשות המקומית". הוא מסביר כי "יש להגדיר את המענה הנדרש בכל הקשור ליכולתו של האזרח לשרוד ולהמשיך ולתפקד ככל שנדרש בתקופת הקרבות ובמגוון התרחישים. על-פי אמות מידה אלו צריכה גם להיבחן הצלחת המערכות בזמן אמת".

בתובנה הרביעית והאחרונה, ממליץ ח"כ אילון להפעיל במצבי חרום גוף אחד בעל סמכות ואחריות כוללת לניהול הצד האזרחי של המלחמה. "לגוף זה צריכה להיות תמונת מצב כוללת ומדויקת". ח"כ אילון קובע כי "בתפקיד זה, כשלה הממשלה כישלון נוקב. בפועל, במהלך ניהול הצד האזרחי של המלחמה האחרונה לא היה "בעל בית" אחד אלא מספר גופים שפעלו במקביל. המערכת כולה תפקדה במספר ראשים, ללא גוף אחד לאומי בעל תמונה כוללת שיכוון את כלל הגופים שפעלו במרחב".

בעיית המיגון היא בעיה חמורה שצפה בדוח. "עולה סימן שאלה גדול באשר ליכולת המקלטים הציבוריים לתת את המענה הדרוש לצרכי האזרחים. ישנו פער גדול בין כמות המקלטים הקיימים לבין כמות התושבים הנזקקים לשימוש בהם. בעיה חמורה נוספת שעלתה היא תחזוקתם של המקלטים הפרטיים. בניגוד למקלטים הציבוריים, שלגביהם מוטלת האחריות על הרשות המקומית, במקלט הפרטי מסורה האחריות לבעלי הבית. כשמדובר בבית משותף, האחריות לתחזוקת המקלט היא בידי כל בעלי הדירות, ללא גורם שיפקח על כך. נוצר הרושם כי בבתים משותפים רבים, שבהם המקלט שייך לכל הדיירים, המקלטים הוזנחו, לעתים בשל בעיות כלכליות של הדיירים ולעתים בשל סכסוכי שכנים".

כמו כן, הוועדה סבורה כי בתי החולים אינם ממוגנים כראוי מפני פגיעת טילים. התמודדות בתי החולים עם איום זה במהלך הלחימה התבססה על העברת חלק מהחולים לחדרים פנימיים ולקומות נמוכות יותר, ועל חיזוק שמשות המבנים בנייר דבק.

ועדת המשנה התייחסה בדוח לאי הפעלת מערך משק לשעת חירום (מל"ח). "קשה למצוא היגיון בהחלטה שמערך מל"ח, הגוף אשר מבצע בשגרה תרגילים להשגת המיומנות הדרושה לפעולה בעת חירום, לא הופעל ברגע האמת ולא מילא את ייעודו. אי הפעלת מערך מל"ח יצרה ריק וחוסר ודאות בתפקוד גופי השלטון השונים ונוצר מצב שבו נעדר גוף מנחה ומתאם של כלל הגורמים במשק וחוסר באספקת שירותים קיומיים. חוסרים אלו תרמו במידה רבה להיווצרות מצוקה אמיתית, ובמקרים רבים, אף תחושה קשה של הזנחה".לכן, מציעים חברי ועדת המשנה להותיר את מערך מל"ח על-כנו ולהפעיל אותו באופן אוטומטי.

הדוח גם מתייחס לפיקוד העורף ושואל מדוע מערך של אלפי חיילי מילואים לא גויס במהלך המלחמה. "התמונה שהצטיירה בפני חברי הוועדה היא כי קיימת אי בהירות באשר לתפיסת תפקידו של פיקוד העורף בהתייחס להיקף אחריותו לטיפול באוכלוסיה אזרחית בשעת חרום.

הוועדה סבורה כי יש לבחון את כפיפותו הראויה של פיקוד העורף, שכן השתייכותו לצבא מובילה לאי בהירות בתפקידיו בממשק שבין היותו חלק ממערך הצבאי לבין טיפולו באוכלוסיה האזרחית. על כל פנים, רואה הוועדה צורך בשלב ראשון, להעביר את האחריות ליישובי הצפון לסמכות פיקוד העורף, ככל שהדבר נוגע לטיפול באוכלוסיה האזרחית".