הבדרן דודו טופז תובע 5 מיליון ש"ח מחברת פרץ בוני הנגב. מכתב התביעה שהגיש דודו טופז עולה, כי החברה הפרה את התחייבותה החוזית לשותפות בין הצדדים להקים מרכז מסחרי- "מרכז טופז", ובצמוד לו פארק שעשועים על שטח של כתשעה דונמים - "דודולנד", בדימונה. טופז טוען לנזק בסכום כולל של כ- 40 מיליון ש"ח. ואולם, לצורכי אגרה הוא תובע "רק" 5 מיליון ש"ח.
העסקה האמורה נעשתה ב-2003, לאחר שטופז שם פעמיו אל החברה ששנתיים קודם לכן תרמה לתוכנית התרמה אותה הנחה. לטענתו, על-פי ההסכם, הפרויקטים ישאו את שמו לשם קידום מכירות ושיווק, והנתבעת תשקיע ב"דודולנד" 5 מיליון ש"ח. עוד הוסכם כי טופז יקבל 30% מרווחי פארק השעשועים ולא יהיה אחראי להפסדים שייתכן ויהיו.
בכתב התביעה נטען כי הנתבעת הפסיקה את השותפות ללא שהודיעה לטופז, אלא הניפה שלט הנושא את שמה על מה שאמור להפוך למרכז המסחרי, במקום את שמו. הסיבה לכך, לטענתה, היא שלפי הערכות - אותן אינה מוכנה לחשוף לתובע, למרות בקשותיו החוזרות ונשנות, ההשקעה ב"דודולנד" הינה 25 מיליון ש"ח, ולכן ההסכם הראשוני בין הצדדים אינו תקף.
טענותיו של טופז הן כי הנתבעת ניצלה את כשרונו, שמו ויכולת הפרסום שלו לצורך הצלחת הפרויקט. לדידו, מכיוון שהוא העלה את הרעיון, השקיע את מיטב קישוריו, רעיונותיו, דמיונו ויחסי ציבור שרק הוא יכול להעניק, נפגע שמו כי הציבור מקשר אותו למיזם.
בנוסף, נטען כי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה אישרה את התוכנית, והדבר נודע לטופז רק בדיעבד כי החברה רצתה להתנתק מהשותפות. זאת, לפי כתב התביעה, כדי שתוכל להרחיב את שטח המרכז המסחרי גם למתחם בו תוכנן ה"דודולנד".
התביעה נסובה סביב הפרת חוזה, מצגי שווא ועשיית עושר שלא במשפט. הטענות מתבססות על כך שהחברה נהנתה מפרסום ושיווק הקניון על-ידי התובע ללא שקיבל כל תמורה על כך, ולאחר מכן הפרה התחייבותה להקמת פארק השעשועים, בבחינת "הכושי עשה את שלו".
כנגזרת מהפרת ההסכם, התביעה כוללת גם עילה של שימוש בשמו הטוב של טופז ללא הסכמה לשם השאת רווח, שהינו עבירה לפי חוק הגנת הפרטיות, וכן גניבת עין שהינה עבירה לפי חוק עוולות מסחריות. על כל אלה מבקש התובע סך של 10 מיליון ש"ח. 30 מיליון השקלים הנוספים בתביעה הם בגין אובדן הרווח הצפוי של טופז מהקמת ה"דודולנד".
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
