כל ילד שלישי בישראל חי בעוני

בשנת 2005, יותר מכל ילד שלישי בישראל (35.2%) חי מתחת לקו העוני. מדובר בעלייה נוספת בהשוואה לשנה שעברה (33.2%). מספרם של הילדים החיים בעוני בשנת 2005 היה (כולל מזרח ירושלים) כ-820,000.

קרוב ל-65% מהילדים הלא יהודים בישראל חיים בעוני. אחוז זה גבוה כמעט פי שלוש מאחוז הילדים היהודיים (25.5%) החיים מתחת לקו העוני.

בשנת 2005 רק 19% מכלל הילדים העניים נחלצו מהעוני תודות לתשלומי ההעברה לעומת 25% בשנת 2003. אחוז המשפחות העניות בהן ארבעה ילדים או יותר עלה בין 2004 ל-2005 מ-54.7% ל-58.1%. עלייה המשקפת את השחיקה בקצבאות הילדים.

היישובים שבהם יותר מ-30% מהילדים לפחות חיים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה הם בעיקר יישובים בדואים בדרום: ערערה בנגב, רהט, לקייה, חורה, תל שבע, כסייפה ושגב שלום. יישובים יהודיים בולטים באחוז הגבוה יחסית של ילדים החיים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה הם: קריית מלאכי (14.5%), אופקים (13.4%), אשקלון (13.1%), דימונה (13.0%), קריית ים (12.7%) נצרת עילית (12.4%).

בשנת תשס"ה 1,815,314 ילדים למדו במערכת החינוך, מהם כ-1,367,833 (כ-75.3%) במגזר היהודי ו-447,481 (24.7%) במגזר הערבי.

בשנים 1980-2005 ירדה צפיפות התלמידים בכיתות במיוחד בחינוך הערבי. אולם עדיין נותר פער בין החינוך היהודי (בממוצע 26 תלמידים בכיתה) לבין החינוך הערבי (בממוצע 30 תלמידים בכיתה).

מאז תשנ"ה ועד לתשס"ה חל גידול חד בשיעור הילדים בגיל 14-17 הלומדים בחינוך הערבי (כ-24%). הגידול חל בעיקר בקרב קבוצת הגיל 17.

במאי 2005 כ-101,000 ילדים למדו בגני ילדים בחינוך המוכר שאינו רשמי, רובם בעיקר במגזר החרדי-אגודת ישראל ומעיין החינוך התורני, ובמגזר הערבי.

כ-25% מהילדים היהודים עד גיל 5 נמצאים בהשגחת ההורים במשך היום, זאת בהשוואה לכ-70% מהילדים הערבים בגילאים אלה.

ירידה באחוז הנשירה מבתי הספר

עיקר הנשירה ה"רשמית" של תלמידים ממערכת החינוך מתרחשת בכיתות ט'-יא'. בין תחילת שנות ה-90 ועד היום, מתרחש תהליך של ירידה איטית אך עקבית באחוזי הנשירה. אחוזי הנשירה בשנים אלה בכיתות ט'-יב' ירדו מ-7.6% ל-4.5%.

בחינוך העברי, אחוז הבנים שנשרו הוא פי שניים ויותר מאחוז הבנות, כך בכל דרגות הכיתה שבין ז' ל-יב'. למרות השיפור שחל באחוזי הנשירה, עדיין נותר פער גדול בין אחוז התלמידים שעלו בתחילת שנות ה-90 לוותיקים - פערים של עד פי 3. הפערים גדלים ככל שהעולה שוהה זמן מועט יותר בארץ.

2005: ירידה באחוז הזכאים לבגרות לאחר מועד ב'

בין שנת 2000 עד שנת 2004 גדל אחוז הזכאים לתעודת בגרות לאחר מועד ב' מקבוצת הגיל 17 מ-40.8% ל-47.8% ואילו ב-2005 ירד ל-44.9%.

למרות הירידה שחלה בשנת 2005 באחוז הזכאים לבגרות, במגזר הבדווי המשיכה העלייה באחוז הזכאים. מבין תלמידי כיתה יב' לא היו זכאים לתעודת בגרות (גם לאחר מועד ב') 42.9% במגזר היהודי, 67.8% במגזר הערבי, 62.3% במגזר הדרוזי ו-73.4% במגזר הבדואי בנגב.

יישובים הבולטים באחוז הנמוך יחסית של הזכאים לבגרות מקרב הלומדים: ירושלים (חינוך ערבי) (13.8%), ביתר עילית (17.8%), בני ברק (28.8%), תל אביב (26.8%), שגור (31.6%), טירה (31.7%), אבו סנאן (34.1%), ג'דיידה-מכר (25.4%), קלנסווה (30.9%), רהט (33.4%), ריינה (38.4%), ועראבה (33.5%).

האלימות גוברת בבתי הספר:

בשנת 2005 סבלו 64.7% מהתלמידים בבתי ספר יסודיים חטיבות ביניים ועליונות מאלימות חברתית מצד תלמידים אחרים, 79.7% מהם סבלו מאלימות מילולית, 58.5% מהם סבלו מאלימות פיזית, 19.4% פיזית קשה, 6.5% אוימו בנשק, 26.6% סבלו מהטרדה מינית.

בהשוואה בין המגזרים עולה כי אלימות פיזית, פיזית קשה ואלימות מינית נפוצה יותר בקרב תלמידים בדווים. ואילו אלימות מילולית, וחברתית נפוצה מאוד בקרב תלמידים יהודים וערבים.

33.3% מהתלמידים חוו אלימות מילולית רגשית מצד צוות בית הספר ואילו ו21.5% מאלימות פיזית מצידם.

9.7% מהתלמידים הבדווים, 8.7% מהתלמידים הערבים ו-8.1% מהתלמידים היהודים חוו הטרדה מינית מצד צוות בית הספר. בנים חוו הטרדות מיניות פי שניים מבנות (6.4% לעומת 3.0% בהתאמה).

בשנת 2005 חיו בישראל 962,868 משפחות עם ילדים, יותר משליש מהם היו משפחות עם ילד אחד. בשנים 2004-2005 מספר הילדים הממוצע במשפחה עמד על 2.4.

בשנים 1980 ל-2005 קטן אחוז המשפחות מרובות הילדים - משפחות שבהן 4 ילדים ויותר מ-20.9% ל-17%. בשנים 1980-2004 גדל פי שניים מספרן של המשפחות שבהן ילד אחד.

בשנת 2005 חיו בישראל 42,739 משפחות עם שישה ילדים ויותר. בשנים 1990 ל-2005, ירד אחוז משפחות אלה מקרב כלל המשפחות עם ילדים מ-6.9% ל-4.4%.

מאז שנת 2000 ועד לשנת 2005 חלה עלייה ניכרת במספר הילדים החיים במשפחות חד-הוריות שבראשן עומד/ת רווק/ה: מ-23,792 ב-2000 ל-33,591 בשנת 2005 (גידול של כ-10,000 ילדים).

אחוז ילדי העולים החיים במשפחות חד-הוריות גדול בערך פי שלושה מאחוז הילדים הוותיקים החיים משפחות חד-הוריות. כל ילד רביעי שעלה לישראל או נולד לעולים חי במשפחה חד-הורית.

הילדים החיים במשפחות חד-הוריות מרוכזים בעיקר באזור הצפון, אך גם ביישובים אחרים מהמרכז והדרום. היישובים בהם קיים ריכוז של משפחות כאלה הם: אילת (19.4%), נצרת עילית (18.9%), קריית ים (18.7%), תל אביב-יפו (17.5%), אור עקיבא (17.1%), בת-ים (17.8%), קריית מוצקין (16.0%), טירת הכרמל (16.1%), שדרות (15.8%), חדרה (15.7%), אשקלון (15.7%), קריית ביאליק (15.3%), חיפה (15.2%), גבעתיים (15.2%), בני עייש (15.0%), עפולה (15.5%).

כ-135,000 ילדים, המהווים יותר מ-68% מהילדים במשפחות חד-הוריות, חיים עם הורה גרוש/ה.

במהלך 2005 התגרשו הוריהם של כ-13,000 ילדים. מדובר במגמת עלייה עקבית ומשמעותית במספר ילדים אלו בשנים האחרונות, מ-7,309 ב-2000 ל-13,052 ב-2005.

נמשכת הירידה באחוז בני הנוער המתגייסים, והוא הגיע לפחות מ-78%. בשנת 2005 77.6% מהבנים ו-59.7% מהבנות התגייסו לצה"ל. בהשוואה לשנת 1992 שבה התגייסו לצה"ל 83.7% מהבנים ו-67.4% מהבנות.

בקרב הבנים - מקורה של ירידה זו בגידול באחוז הפטורים עקב אי התאמה או סיבות רפואיות. בקרב הבנות - מקור הירידה בפטורים הניתנים לנערות דתיות ולנערות נשואות וכן בפטורים הניתנים מסיבות רפואיות או עקב אי התאמה. בשנת 2005 ירד לראשונה מספר הבנות המתגייסות לצה"ל אל מתחת ל-60% מהשנתון.

225 ילדים נהרגו באיניתפאדה האחרונה; 7 ילדים במלחמה

7 ילדים נהרגו במהלך מלחמת לבנון השנייה ו-714 ילדים נפצעו. כשליש מהילדים שנפגעו היו נפגעי הלם וכשני שליש נפצעו קל.

225 ילדים ישראלים נהרגו במהלך האינתיפאדה האחרונה (עד דצמבר 2005) ומשפחתם מקבלת גימלה מהמוסד לביטוח לאומי. מחציתם בגיל 15-17 ועוד כשליש בגיל 10-14.

בדצמבר 2005, 551 ילדים יתומים עקב פעולות איבה קיבלו תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי לעומת 452 בשנת 2002.

ב-2005 - 946 ילדים היו יתומי חללי צה"ל. זוהי עלייה, לראשונה מאז שנת 1991, במספר הילדים שאיבדו את אחד מהוריהם במהלך שירותו בכוחות צה"ל.

כ-190,000 ילדים נפגעו בשנת 2005 מתאונות ופונו לחדרי המיון.
תאונות על-רקע נפילה מהוות כמחצית מן האשפוזים של ילדים בבתי חולים. עוד כרבע מהאשפוזים היו על-רקע תאונות דרכים.

בגילאי 14-0 סוג התאונה הנפוצה ביותר היא נפילה. בגילאי 17-15 סוג התאונות הנפוצות ביותר הן תאונות דרכים והרעלות.

92.9% מהילדים שאושפזו בשנת 2004 עקב פגיעה חיצונית היו ילדים שנפגעו שלא בכוונה. 3.4% מהילדים שאושפזו עקב פגיעה חיצונית אושפזו עקב פגיעה עצמית, ואילו 2.4% מהילדים שאושפזו עקב פגיעה חיצונית, אושפזו עקב תקיפה (לעומת 1.8 בשנת 2000).

סיבת הפציעה השכיחה ביותר בקרב ילדים שאושפזו היא תאונות. התאונות הנפוצות ביותר הן: נפילה (38.9% מכלל האשפוזים עקב תאונה), תאונת דרכים (12.4% מכלל האשפוזים עקב תאונה), והרעלה (8.1% מכלל האשפוזים עקב תאונה).

רוב הנפילות של בני 0-4 שאושפזו אירעו בבית (67.3%), 50.8% מנפילות של בני 5-9 שאושפזו התרחשו בעת טיול או שהיה במגרש משחקים, 60.3% מהנפילות של בני 10-14 שאושפזו התרחשו בבית הספר.

ב-2006 דווח על 16,940 ילדים שנפגעו מתאונות במערכת החינוך. בשנים 2001-2005 גדל ביותר מפי שניים שנפגעו מתאונות במערכת החינוך ב-מ-5.7 לאלף תלמידים ל-12.6 לאלף תלמידים בתשס"ה. ב-2006 חלה ירידה ניכרת בשיעור זה ל-9.3 לאלף תלמידים.

כ-55% מהתאונות התרחשו בקרב תלמידים בחינוך היסודי עוד 20% התרחשו בקרב תלמידי חטיבות הביניים.

עיקר התאונות מתרחשות בהפסקה (63%). 22% נוספות התרחשו במהלך פעילות של חינוך גופני. הגורם השכיח ביותר לתאונות הוא תאונות בשהן התלמיד בלבד מעורב בגרימתן ובמהלכן (83% מהמקרים).

היישובים שבהם נפגעים מתאונות הכי הרבה ילדים, בכל הגילים, היו: נתיבות, סח'נין, באר שבע וחולון.

בשנת 2005 הגיעו לישראל כ-6,000 ילדים עולים. בשנים 1990-2005 הגיעו לישראל כ-290,000 ילדים עולים. ילדים עולים עד גיל 17 מהוים 10.6% מכלל ילדי ישראל.

מספר הילדים העולים המגיעים מדי שנה נמצא בירידה קבועה (מ-54,051 בשנת 1990 ל-15,106 ב-2000 ול-6,079 בשנת 2005).

רוב הילדים שהגיעו בשנת 2005 לארץ היו בגיל 0-4. רוב הילדים היו מבריה"מ לשעבר (33.5%) או מאתיופיה (32.9%). בשנה זו לראשונה, מספר הילדים שהגיעו מבריה"מ לשעבר ומאתיופיה היה כמעט שווה.

כ-85% ממשפחות העולים עם ילדים מונות ילד אחד עד שניים במשפחה, מספר הקטן מן הממוצע הארצי העומד על 2.4.

יותר מ-2000 ילדי זרים בישראל

בישראל חיים יותר מ-2,000 ילדי עובדים זרים, כ-80% מהם בגיל 0-5. 1,740 מילדי העובדים הזרים מתגוררים בעיר תל אביב והסביבה, 108 מהם מתגוררים באילת, 105 בירושלים והיתר – 68- בעיר חיפה.

בינואר 2006 טופלו 843 תינוקות ופעוטות ילדי עובדים זרים (לעומת 1,309 ילדים בשנת 2003) עד גיל 5, בתחנות לבריאות המשפחה בעיר תל אביב–יפו.

בשנת 2005, 1,300 מילדי העובדים הזרים קיבלו ביטוח בריאות מקופת חולים מאוחדת(בהשוואה ל-1,121 ב-2004). רובם המכריע הם יוצאי ארצות אפריקה ומזרח אסיה.

בשנים 2001-2006 חל גידול של 17.1% במספרם של ילדים ללא אזרחות ישראלית מלאה. מספרם גדל מ-124,819 ב-2001 ל-152,657 ב-2006. ילדים ללא אזרחות ישראלית מלאה היוו בשנת 2006 - 6.6% מכלל הילדים החיים בישראל באופן חוקי.

כ-70% מילדים אלו הם תושבי מזרח ירושלים, ואילו ה-30% שמספרם כ-50,000, הם ילדי עובדים זרים חוקיים, ילדי עולים שמעמדם לא הוסדר וילדים מנישואים מעורבים של ערבי/ה ישראלי/ת עם פלשתיני/ת תושב/ת השטחים.

כ-195,000 מהילדים בישראל (8.7%) הם בעלי נכויות או חולים במחלות כרוניות המשפיעות על תפקודם היומיומי. בשנת הלימודים 2005 למדו 44,455 ילדים החל מגיל הגן, במסגרות שונות של החינוך המיוחד. בתוכם בולטת קבוצת הילדים לקויי הלמידה המונה כ-40% מכלל הילדים במסגרות החינוך המיוחד.

רוב התלמידים בחינוך המיוחד לומדים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים – בחינוך היסודי הם מהווים כ-2.7% מכלל התלמידים. 55.5% מהם לומדים בכיתות מיוחדות בבתי ספר רגילים ו-44.5% בבתי ספר מיוחדים.

בחטיבות הביניים תלמידים בחינוך המיוחד מהווים כ-3.0% מכלל התלמידים, אולם חלקם המכריע (כ-88%) לומד בכיתות מיוחדות בבתי ספר רגילים.

יישובים בהם בולט חלקם הגדול של התלמידים בחינוך המיוחד מקרב כלל התלמידים ביישוב, הם: פרדס-חנה כרכור (6.8%), לוד (חינוך לא יהודי) (9.2%), זכרון יעקב (8.1%), אכסאל (6.3%), קריית שמונה (5.9%), נס ציונה (4.3%), בית שאן (5.3%), חיפה (חינוך יהודי) (4.3%), ת"א-יפו (חינוך יהודי) (5.0%), באר שבע (4.2%), רמלה (חינוך יהודי) (5.6%).

בין היישובים בהם בולט חלקם הקטן של התלמידים בחינוך המיוחד מקרב כלל התלמידים ביישוב: ת"א-יפו – חינוך ערבי (0.0) באקה-ג'ת (0.0.), גבעת שמואל (0.0%), גני תקוה (0.6%), יהוד-נווה אפריים (0.0), עין מאהל (0.0), נחף (0.0), צורן-קדימה (0.0), מודיעין-מכבים רעות (0.0), גבעתיים (0.4%), שוהם (0.5%), רמת השרון (0.5), ביתר עילית (1.1%).

בשנת 2005 נבדקו 154,722 תלמידים בבתי הספר בדיקות ראייה, זאת לעומת 327,029 ב-2003. הסיבה לירידה היא קיצוץ תקציבי שגרם לצמצום ניכר בשרותי הבריאות לתלמיד. עקב כך ב-2004 נמצא ליקוי ראיה בקרב 3,701 תלמידים לעומת 8,762 2003.

ב-2005 רק 3,292 תלמידים עברו בדיקות לגילוי שחפת חביונית, בהשוואה ל 7,215 ב-2004 ול-55,467 ב-203. הסיבה לירידה במספר הבדיקות היא קיצוץ תקציבי שגרם לצמצום ניכר בשרותי הבריאות לתלמיד. מבין הנבדקים בתשס"ה התגלו 3.6% תלמידים עם שחפת חביונית.

ב-2005 נבדקו 123,187 ילדים על-ידי רופא בבית ספרם זאת לעומת 155,621 בשנת תשס"ג. בדיקות אלה מיועדות לאיתור ליקויים בשלד-שרירים יציבה, לב, עור ואנדוקרינולוגיה.

יותר מתגייסים עם משקל עודף לצה"ל

חלה עלייה במשקל המתגייסים לצה"ל בקרב הבנים ובקרב הבנות. בקרב הבנים במשקל 81+ ק"ג חל גידול מ-9.4% מכלל המתגייסים בשנת 1995 ל-12.4% ב-2005 ואילו בקרב הבנות במשקל 81+ ק"ג חל גידול מ-2.6% בשנת 1995 ל-3.6% בשנת 2005 מכלל המתגייסות.

נמשכת הירידה בתמותת תינוקות בישראל

בשנת 2005 נמשכה מגמת הירידה בשיעור הכללי של תמותת התינוקות בישראל. הגורם השכיח ביותר לתמותת תינוקות בישראל כיום הוא פגות וסיבוכיה. לרוב מדובר בפגות הקשורה במשקל לידה נמוך מאוד.

סיבת המוות השכיחה ביותר של תינוקות יהודים היא פגות ובמקום השני מומים מולדים ואילו כשמדובר בתינוקות ערביים מומים מולדים במקום הראשון ובמקום השני פגות.

ביישובים הבאים, שיעורי תמותת התינוקות לאלף לידות חי היו כפולים ויותר מהממוצע הארצי החמש שנתי (4.9 לאלף לידות חי): ברהט (15.1 לאלף לידות חי), בג'סר א-זרקא (14.1 לאלף לידות חי), במעלה עירון (13.4 לאלף לידות חי), בתל שבע (11.8 לאלף לידות חי). בערערה בנגב (11.5 לאלף לידות חי), בכפר כנא (10.5 לאלף לידות חי ), בערערה (10.2 לאלף לידות חי), בטמרה (9.9 לאלף לידות חי).

שיעורי תמותת הילדים עד גיל חמש באוכלוסיה הערבית, גדולים יותר מפי שניים מאשר באוכלוסיה היהודית.