בכל שנה מתאבדים בישראל כ-400 בני אדם ומתוכם, בין 70 ל-90 צעירים ובני נוער בגילאי 15-24, שהם כ-20% מכלל המתאבדים. כ-12 צעירים מדי שנה הם תלמידים במערכת החינוך. כך עולה מנתונים שמפרסם משרד החינוך.
ההתאבדות נחשבת לגורם השני למוות של בני נוער בנים והשלישי למוות של בנות, בעולם המערבי. שיעור ההתאבדות בגיל ההתבגרות אינו הגבוה ביותר לעומת גילאים אחרים, אולם מחשבות התאבדות, אירועי פגיעה עצמית והתנהגות מסוכנת, שכיחים בגיל זה יותר מאשר בכל גיל אחר, מסבירים במשרד החינוך.
על-פי נתוני המשרד, לאחר 27 ועדות משרדיות שהוקמו בעקבות התאבדויות בשלוש השנים האחרונות ניתן להצביע על המגמות הבאות:
1) מספר הבנים המתאבדים עולה באופן משמעותי על מספר הבנות.
2) שיעור ההתאבדויות אצל עולים יותר גבוה מגודלם באוכלוסיה. עקב התמודדות עם משבר ההגירה, אוכלוסיית העולים מהווה קבוצה בסיכון גבוה.
3) מספר גבוה מהמתאבדים הם בעלי ציונים גבוהים עד גבוהים מאוד. אוכלוסיה זו סובלת לעיתים מפרפקציוניזם ומתלות יתירה בהצלחה ומתקשה להתמודד עם כישלונות.
4) מספר גבוהה מהמתאבדים הם ממעמד סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה.
5) ריבוי יחסי של מקרים אצל תלמידי פנימיות, עקב העובדה שאחוז ניכר מתוכם מוגדר מראש כקבוצת סיכון (להוציא רוב תלמידי ישיבות תיכוניות ואולפנות).
במערכת החינוך פועלים לצמצום התופעה ומפרטים שורה של צעדים בהם נקטו. חוזר המנכ"ל למניעת אובדנות, שיצא בדצמבר 2004 הוטמע עד כה במאות בתי ספר בארץ. ההטמעה כוללת פעילויות בחדרי מורים ורענון נהלים ודרכי התמודדות בכל הקשור לנושא האובדנות.
כמו כן, נערכים ימי עיון ומפגשים בכל המחוזות, לצורך העמקת הידע וההבנה של תופעת האובדנות בקרב מורים וצוותים מטפלים. מושם דגש על הכרות עם גורמי סיכון ואותות מצוקה ובעיקר על הפנמת מסרים בוני חוסן אישי ונפשי, שחשוב להעבירם לתלמידים.
במשרד החינוך מציינים, כי נעשית עבודה רחבה ומעמיקה בפנימיות, במטרה לחזק את המורים והצוות המטפל ולתת להם כלים לסייע לתלמידים הלומדים בפנימיות ומהווים קבוצה בסיכון.
בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי נבנית תוכנית התערבות בנושא מניעת אובדנות, המיועדת לחטיבה העליונה, ופועלת כבר השנה בכמה בתי ספר כפיילוט, והיא מלווה בהערכה. התוכנית מבוססת על קבוצות מיקוד, שהתקיימו בשנה שעברה בכל רחבי הארץ ובמגזרים שונים.
בקבוצות מיקוד אלה השתתפו תלמידי חטיבות הביניים והחטיבות העליונות. התלמידים נשאלו על מצוקות, על עמדות לגבי פנייה לעזרה או דיווח על חבר במצוקה למבוגר, על יחסם לבית הספר ככתובת לסיוע ועל עמדותיהם כלפי פגיעה עצמית. הממצא המרכזי מכל הקבוצות ומכל המגזרים היה: "דברו איתנו, חסרות לנו שיחות מסוג זה!" - בני הנוער גילו צימאון אדיר לדיבור משמעותי עם מבוגרים במה שמעסיק אותם, מטריד אותם וקשה להם.
בעקבות קבוצות מיקוד אלה, פיתחו בשפ"י תוכנית להתערבות סדנאית, שתכלול את האלמנטים הנדרשים לדיון בנושא מניעת אובדנות, כגון: הבנת עיוותי החשיבה הקיימים במצב לחץ, מיתוסים, סטיגמות ודעות קדומות, היכרות עם אותות האזהרה, "הלשנה" מול הצלת חיים ועוד...
התוכנית מתמקדת בניהול שיחות על החיים ועל מגוון דרכי התמודדות במצבי מצוקה קשים. במשרד מדווחים, כי שיחות אלו יוצרות לכידות קבוצתית, תחושת שייכות וערבות הדדית ותורמות לעיצוב החוסן האישי. הן מהוות במהותן מצב הופכי לחוויה קיומית בסיסית של בדידות וניכור, בה גדילה רמת הסיכון לאובדנות.
התכנים שמועלים במפגשים הקבוצתיים מנותחים ומעובדים ונעשה מהלך של זיהוי ומיפוי צרכים של הקבוצות השונות, מאותרים מוקדי קושי ומצוקה, שעל בסיסם מתוכננים המפגשים הנוספים.
בימים אלו, שוקדים בשפ"י על פיתוח תוכנית כוללת עדכנית ומקיפה למניעת אובדנות, תוכנית, שתהיה חלק מתוכנית לאומית. עבודת הפיתוח נעשית בשיתוף פעולה בין היחידה להתמודדות עם מצבי לחץ, אגף פסיכולוגיה, אגף ייעוץ והאגף לתוכניות סיוע ומניעה של שפ"י ובשיתוף פעולה בין-משרדי.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
