|
|
|
|
|
|
| "אחת התופעות המדהימות שהתגלו בשנים האחרונות היא שקם כאן בארץ ישראל נוער נפלא עם הרבה מסירות ונחישות במגוון כישרונות ושאיפות. החוכמה הגדולה היא לשמוח במגוון הזה ובשכלול שנוצר מתוכו. אם נבין את המורכבות של תהליך גאולתנו הרי שנצליח גם לשכלל את מגוון המשימות שלנו על-ידי כך שכל אחד יעסוק בתחום הקרוב ללבו, ויעודד את חברו במשימה המיוחדת שלו" | |
|
|
|
|
|
|
הרב אבי (אברהם) כהן אור ז"ל שנהרג עם אשתו שמחה (38) בתאונת הדרכים בצומת ליד קריית ארבע היה בן 41 במותו. ערב פורים התשס"ז, לפני כשבועיים, העניק את הראיון האחרון שלו לעלון "ישע שלנו" בהוצאת מועצת יש"ע. להלן הראיון במלואו:
הרב אבי כהן עמד בראש בית המדרש 'נתיבות דרור' שהוקם לפני כ-3 שנים על-ידי אברכים מישיבת שבי חברון. בית המדרש הוקם בישוב תלם שנמצא מערבית לחברון לזכרו של מח"ט חברון, אל"מ דרור וינברג הי"ד. בית המדרש מונה כיום יותר מ-50 בחורים בשיעורים א'-ג' לפני צבא, ישיבות גבוהות או הסדר.
בתקופה זו, היכן צריך להיות מרכז העשייה של מוסדות הציבור הדתי לאומי - בהתיישבות ביש"ע או בעיירות הפיתוח שמחוץ ליש"ע?
אחת התופעות המדהימות שהתגלו בשנים האחרונות היא שקם כאן בארץ ישראל נוער נפלא עם הרבה מסירות ונחישות במגוון כשרונות ושאיפות. החכמה הגדולה היא לשמוח במגוון הזה ובשכלול שנוצר מתוכו. אם נבין את המורכבות של תהליך גאולתנו הרי שנצליח גם לשכלל את מגוון המשימות שלנו על-ידי כך שכל אחד יעסוק בתחום הקרוב לליבו ויעודד את חברו במשימה המיוחדת שלו. אין תחום אחד שבו צריך לרכז את כל העשייה, אלא יש ללכת בדרכו של יהושוע כובש הארץ שמוגדר "כאיש אשר רוח בו" שיודע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד ולהוציא מכל אדם את המרב.
האם השכלנו להתמודד עם התרבות המערבית בצורה הנכונה? מאידך, האם הפנמנו את דרך החיים היהודית? האם היהדות בשבילנו היא אוסף של מצוות או דרך חיים?
מילת המפתח היא 'יצירה'. יש לנו הרבה כוחות יצירתיים שצריך לנתב אותם מתוך לימוד ומתוך מחשבה. הדבר הכי מסוכן לכוחות יצירה הוא תחושת הסיפוק הדמיונית שנוצרת מכל תרבות המערב לכן קודם לכל צריך להדגיש את הסור מרע דהיינו לא לסרטים ולא לאינטרנט לא לאלכוהול לא לעישון לא לבטלנות. מתוך כך הדרך סלולה ליצירתיות שאנחנו כל כך מתאימים לה ואוהבים אותה: בנין ארץ ישראל ומדינת ישראל לאור יסודות התורה.
במשך שנים נתפס הציבור הדתי לאומי כלוחם למען א"י ואילו הציבור החרדי כלוחם למען שמירת מצוות התורה, האם חלוקה זו צריכה להישאר בעינה, או שמא יש לשלב כוחות למאבק בכל החזיתות?
אין רע בכך שכל אחד עוסק בתחום החזק שלו אל זאת בתנאי שהוא מודע לחסרונות שלו ומנסה תמיד לחזק צדדים אלו גם על-ידי עזרה הבאה מאנשים שונים ומזרמים שונים. ומתוך כך נגלה כולנו עד כמה רב המשותף על פני השונה.
עובדה ידועה היא כי רוב רובו של הציבור הכתום שנאבק בשטח היה שומר תורה ומצוות. אפילו מתוך יש"ע עצמה ישנם אלפים רבים של יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות שלא השתתפו במאבק, איך אפשר לקרבם למאבק ולתקן את המצב?
כאשר אדם נוהג במסירות, ביושר ובנחישות הדבר מקרין מאוד גם כלפי חוץ ובכך נוצר קידוש ה' שגורם להרבה אנשים לראות בו כמודל לחיקוי. אסור להיות מוטרדים מידי מהשאלה מדוע לא כל עם ישראל נמצא בצד כזה או אחר של העשייה הלאומית אלא עלינו לראות עצמנו קודם כל כאנשי אמת שפועלים למען האומה כולה וכשליחי האומה כולה, ומתוך כך עם ישראל כולו ילך ויתעלה.
לסיכום, מה העשייה המרכזית שהנוער צריך לעשות כיום?
שמחה של מצווה.
