בג"צ אישר (ה', 19.7.07) את שחרורם של 256 אסירים פלשתינים
במסגרת מחווה של "רצון טוב" לראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן.
מדובר במחווה עליה הוסכם בין ראש הממשלה אולמרט לראש הרשות אבו מאזן. עתה עם מתן האישור מבג"צ למהלך, הם ישוחררו בבוקר
יום שישי.
ההחלטה לשחרר את האסירים קיבלה את אישור הממשלה אשר קבעה כי לא ישוחררו אסירים שריצו פחות מ-2/3 מתקופת מאסרם.
הממשלה אף הקימה ועדת שרים בראשות ראש הממשלה לבחון את הרשימה, וזו אישרה אותה לאחר ש"מצאה כי הם העומדים בקריטריונים שאושרו על-ידי הממשלה ו'אין דם על ידיהם'".
ארגון נפגעי הטרור אלמגור ביקש בעתירה לבג"צ למנוע את המחווה וגם לעכב את המהלך כדי לאפשר זמן נוסף לבדיקת שמות המשתחררים, אך כאמור בג"צ דחה את הבקשה.
שופטי הרוב: אין עילה להתערב
ההחלטת בג"צ התקבלה על דעת רוב של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון ריבלין והשופט ג'ובראן, ובניגוד לדעתו של השופט רובינשטיין. השופטים ריבלין וג'ובראן כתבו כי לא מצאו עילה להתערב בהחלטה. "במקרה זה, כמו במקרים קודמים ודומים, בהם החליטה הממשלה על שחרור אסירים טרם השלמת ריצוי עונשם, המדובר בהחלטה מדינית הנתונה לסמכות הממשלה, אשר פועלת במסגרת האחריות המוטלת עליה ומגבשת את עמדתה על-פי מכלול השיקולים הביטחוניים והמדיניים הכרוכים בכך".
מדובר לדבריהם בהחלטה שהיא "מעשה מדינה מובהק ובית המשפט לא ידרש לה. הדבר נתון לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, ושיקול דעת זה כולל בחובו, בין השאר, גם מתן חנינה מטעמים מדיניים".
רובינשטיין: לא נבדק כל הטעון בדיקה
כאמור להחלטה זו הביע השופט רובינשטיין התנגדות חריפה. הוא כתב כי לו דעתו היתה נשמעת היה מוצא צו על תנאי "כדי לבדוק
את הטעון בדיקה". לדבריו, בית המשפט לא קיבל את כל המידע הנחוץ לצורך "בחינת הסבירות". רובינשטיין ציין כי מעיון ברשימת האסירים המופיעה באינטרנט גילה כי "חלק ניכר מאוד מהם הורשע בעבירות מן הקשות והחמורות, כגון ירי לעבר אדם, ניסיון לגרימת מוות בכוונה ואף ניסיון לרצח, וזאת מעבר לעבירות בכלי יריה, התאגדות בלתי חוקית, או הנחת פצצה". מוסיף רובינשטיין "אין המדובר ב'עסקנים' גרידא, או במי שנדונו על עישון בקולנוע. רבים מהם נדונו ל-6, 7, או 8 (במקרה אחד מצאתי אף 10) שנות מאסר, ומועדי שחרורם של חלקם הוא בשנים 2011, 2013. יש גם קלים יותר, כמובן".
ישוחררו אלו ששבו לסורם
הוא הוסיף כי בהודעת המדינה נמסר כי "בין המיועדים לשחרור אין אסירים אשר נשפטו בעבר בעבירות ביטחוניות ושוחררו כחלק ממחוה במסגרת תהליך מדיני או חילופי שבויים", אך כאשר הציג שאלה לבאת כוח המדינה, "האם יש מי מהם שנשפט בעבר בעבירות ביטחוניות ושוחרר לא כחלק ממחוה?" "התשובה, כתב רובינשטיין
"היתה חיובית". לבאת כוח המדינה לא היו מספרים אבל פירוש הדבר הוא "כי ישנם בין המועמדים לשחרור מי שבעברם נדונו ושבו לסורם. נמסר כי דבר זה נשקל בוועדה בראשות מנכ"ל משרד המשפטים, אך לא הוצגו בפנינו השיקולים שכנגד".
לדבריו בית משפט דן שבוע אחר שבוע במעצרים מינהליים של מי שצו של שישה חודשי מעצר נגדם. "במקרים אלה, מוצג לפנינו חומר חסוי ובו מלוא הפרטים. האם במקרה דנא, למצער לגבי העבריינים החוזרים לסורם (הרצידיביסטים), לא היה מקום כי נקבל מידע זה? והאם קיבלה אותו הממשלה, כדי להחליט פרטנית בגדרי אחריותה? הרי פשיטא הוא כי הגורם החונן עצמו, המפקד הצבאי בשטח, מהוה במקרה זה גורם פורמלי ביסודו (איני רוצה לומר חלילה חותמת גומי), גם אם נציגיו יושבים בוועדה בראשות מנכ"ל משרד המשפטים".
הממשלה "הגמישה" קריטריונים
רובינשטיין חשף כי הממשלה "הגמישה", ולא בפעם הראשונה, את הקריטריון לפיו לא ישוחררו אלו שלא ריצו תקופת 2/3 ,ולמעשה
"מרבית המיועדים לשחרור ריצו פחות משני שלישים". לדבריו
"מעקב אחרי החלטותיה של ועדת השרים מעלה כי אמות המידה לשחרורם של אסירים הוקלו מהחלטה להחלטה...והנה לפנינו חריגה נוספת. האם היא סבירה? איננו יודעים אל נכון".
נבצר מהשופטים לבחון את יישום הפסיקה הקובעת כי על תהליך קבלת ההחלטות להיות "מושכל" מאחר שהם אינם יודעים "מה הוצג לפני הממשלה במדוייק".
לא "קידום" אלא סיכון
רובינשטיין חלק על הטענה כי מטרת המהלך היא "חיזוק הגורמים המתונים ברשות הפלשתינית, הגברת האמון ההדדי בין הצדדים וחיזוק יכולת הרשות הפלשתינית להיאבק בטרור". לדבריו בעבר הביע דעתו כי ההנמקה שניתנה אז, ש"שחרור אסירים נועד לקדם צמצום הטרור, ו'עשוי להביא למניעתם של פיגועים עתידיים ולמניעת אבדן נוסף של חיי אדם' - אינה ההנמקה הנכונה, והיה ראוי לומר שעמדת הממשלה היא נטילת סיכון לחיזוקה של הרשות הפלשתינית בתוך הציבור הפלסטינאי, גם אם אין בטוחים שלא יחזרו המשוחררים לטרור".
והנה, הוסיף רובינשטיין, "חוזרת עתה ההנמקה, כי המדובר בחיזוק יכולתה של הרשות הפלסטינאית להיאבק בטרור (בין השאר). אמירה כזאת צריך שיהיו לה תימוכין בעמדת גורמי הביטחון. האם ישנם תימוכין כאלה, שעה שהנתונים עתה מדברים אף על שחרור רצידיביסטים? איננו יודעים... מאחורי שיקולי מדינה עומדים גורמים מחליטים, הנתונים באילוצים, ואילוצים אלה מובנים הם, אך הבסיס להחלטות צריך להיות מלוא הנתונים והלקחים. ..האם נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? האם פעלה ממשלת הרשות הפלסטינאית בשנתיים וחצי אלה נגד טרור, כך שהיה בדיעבד טעם בשחרור דאז? איננו יודעים'".
פגיעה במעמד בתי הדין הצבאיים
נתון נוסף שהיה צריך להלקח לדבריו בחשבון הוא "מעמדם של בתי המשפט הצבאיים באזור ופסקי דינם. שעה שיושב בית משפט, לאחר ראיות, וגוזר דינו של אדם לשמונה שנות מאסר, והוא משתחרר כעבור שלוש - מה משמעות הדבר כאשר לבתי המשפט באזור, העושים מלאכה קשה ובשליחות החוק?"
רובינשטיין קבע עוד כי הזמן שעומד לרשותם של בני ציבור המעוניינים להשיג על ההחלטה, 48 שעות אינו מספיק. "בנסיבות של רשימות גדולות, 256 איש כבענייננו, אינו מספיק בגדרי השכל הישר".
לבסוף כתב רובינשטיןי כי הוא ער לעמדת חבריו "שההיבט המדיני
הוא היסוד להכרעתם. היבט זה מוכר לי ומובן לי מקדמת דנא", כתב רובינשטיין , " אך כדי לקבל החלטה ראויה היה עלינו להשתכנע לגבי המשיבים, שקבלת ההחלטות על ידיהם היא עניין קריטי, שהדברים נעשו בסבירות הראויה ולא אחרת, ובראש וראשונה כי מופקים לקחים, שחרור אסירים קשים מול תועלת מדינית. מכאן הצעתי לצו על תנאי, שנותרה בדד".
