נחשף בניין שהוקם לפני התנחלות השבטים

בניין מתקופת הברונזה המאוחרת, לפני התנחלות השבטים בארץ, שנבנה בזמן השלטון המצרי, ככל הנראה עבור השלטון האזורי המצרי, נחשף בימים אלה בעונת החפירות הראשונה שערכה המחלקה למקרא ומזרח קדום וארכיאולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון באתר קובור אל-וולאיידה, הממוקם על גדתו המזרחית של נחל הבשור.

החפירות, שהתקיימו בין ה-29 ביולי ל-23 באוגוסט 2007, התרכזו בשני מתחמים. במתחם הראשון שכלל שלושה אזורים של 300 מ"ר, נמצאו שרידיו של כפר מתקופת הברזל הראשונה, כנראה מסוף המאה ה-12 והמאה ה-11 לפני הספירה. רוב הרצפות והקירות של כפר זה היו בגובה פני הקרקע ונהרסו על-ידי חריש ושוד אבנים. שרדו במקום הרבה אסמי-תבואה, שנעשה בהם שימוש חוזר כמזבלות ובהם נמצאו הרבה כלי חרס וחפצים אחרים. במתחם נמצאו גם שרידים של גת יין, נול ותנור לאפיית לחם. בין כלי החרס נמצאים שרידים רבים של קרמיקה פלשתית דו-גונית (שחור ואדום). כל סירי הבישול שנמצאו במתחם היו מהסוג הפלשתי וכן משקולות האריגה, כך שהתרבות החומרית היתה פלשתית בבירור. עד כה לא נמצאו הבדלים ברורים בכלי החרס בין הכפר והעיר. מעט הקירות ששרדו מהכפר שמתקופת הברזל הראשונה הם צנועים וצרים. האופי החקלאי של הכפר מודגש על-ידי כמויות גדולות של להבי צור מתקופת הברזל ששימשו להכנת חרמשים.

הארכיאולוג פרופ' אליעזר אורן מאוניברסיטת בן-גוריון ציין כי כפר זה, מתקופת הברזל הראשונה, מאופיין בארכיטקטורה מונומנטלית של לבני טיט. כמה מקירות הבניינים שנחפרו בעונה הראשונה הם ברוחב של יותר משני מטרים. במקום נחשפו מספר רצפות חצץ ועפר עליהם נמצאו כלי חרס, חפצים שונים וחומר אורגני שרוף המתאים לבדיקות פחמן 14. "סגנון הבנייה של המבנה מזכיר בניינים מסוג 'בתי מושל מצריים' מסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-12 לפנה"ס. לדבריו, בניינים כאלה נמצאו באתרים הסמוכים תל-ג'מה ותל א-פרעה דרום. תאריך זה מאושר על-ידי גודל הלבנים בבניינים וניתוח ראשוני של כלי החרס שנמצאו על הרצפות ובפסולת לבני-הטיט שכיסתה את הרצפות. יש שינויים משמעותיים בשימוש בצור: בשכבות מתקופת הברונזה המאוחרת לא היו להבי צור" מסביר ד"ר להמן.

במתחם השני, בו נחפר ריבוע בשטח של 25 מ"ר, נמצאו שרידים מתקופת הברזל השניה. כלי החרס מתארכים התיישבות זו לתקופת הברזל השניה, כאשר רוב הממצאים מהשכבות העליונות הם מהמאה ה-7 לפנה"ס. כלי החרס מתקופת הברזל השניה המוקדמת יותר, כוללים כדי אחסון וקערות מעוטרות באדום ומוברקות ביד. ד"ר גונר להמן, שניהל את החפירות יחד עם פרופ' סטיב רוזן ציין כי "בין הממצאים המבניים היה כבשן סיד עם סיד שרוף עדיין בתוכו. נראה שאבני היסוד של הכפר מתקופת הברזל הראשונה נאספו ונשרפו לסיד. פעילות זו תרמה בצורה משמעותית להרס הכפר מתקופת הברזל הראשונה".

את החפירות ניהלו, כאמור, ד"ר גונר להמן ופרופ' סטיב רוזן מאוניברסיטת בן-גוריון, בשיתוף עם ד"ר כריס פולי מאוניברסיטת סאסקטצ'ואן בקנדה, ד"ר הרמן נימן מאוניברסיטת רוסטוק בגרמניה. ד"ר אנג'ליקה ברלינג מאוניברסיטת לייפציג בגרמניה, שהשתתפה בהכנות לחפירות, שלחה סטודנטים מלייפציג, שהשתתפו בחפירות ביחד עם סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון ומאוניברסיטת רוסטוג בגרמניה.

יצוין, כי שמו של אתר קובור אל-וולאיידה משקף את קרבתו של בית-קברות של בני וולאיידה, קהילה בדואית שישיבה באזור בעבר. על-פי סיורים מקדימים שנעשו על-ידי ד"ר להמן, קובור אל-וולאיידה הוא כפר חקלאי בינוני בגודלו, המשתרע על שטח של כ-40 דונם. כלומר, הוא נמצא באמצע, בין אתרים עירוניים וכפרים קטנים ששטחם 10 דונם או פחות. האתר נחפר בשנת 1977 על-ידי רודולף כהן ומלבד דיווחים קצרים עליו בשני כתבי-עת אין פרסומים מחפירות אלו.

מטרת החפירות שמנהלת אוניברסיטת בן-גוריון היא לחקור את הקהילה הכפרית של תקופת הברונזה המאוחרת והברזל בדרום מערב ישראל. החוקרים התעניינו בחילופי תרבויות ובהבדלים בין קהילות חקלאיות ונוודים בתקופת הברונזה המאוחרת והברזל, כפי שהם משתקפים בשרידי התרבות החומרית בכפר הממוקם בשולי האזור החקלאי היבש. בנוסף, עסק הפרויקט במעברים תרבותיים וחברתיים בין קבוצות אוכלוסים במישור החוף המערבי וקבוצות שהתיישבו מזרחה יותר, כגון אוכלוסיות השפלה הדרומית, הרי יהודה וצפון הנגב. הפרויקט בודק גם הבדלים אפשריים בין התרבויות במישור החוף בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל.