בכנס שנערך (ב', 17.09.07) במכון לדמוקרטיה אמר שר המשפטים פרידמן כי הבעיה המרכזית של מערכת המשפט היא הסחבת בבתי המשפט. פרידמן סבור כי חולשת הרשויות וחוסר תגובתן לנטילת סמכויות על-ידי בג"צ הובילה להרחבת התופעה.
השופטת (בדימ.) דליה דורנר, המכהנת כנשיאת מועצת העיתונות תקפה פעם אחר פעם את שר המשפטים משום שלא נשאר להאזין לשאר הנואמים ובשל הרפורמות שהוא מנסה להכניס למערכת המשפט.
דורנר: "מורא" בג"צ מגן על האזרחים
השופטת (בדימ.) דליה דורנר, הביעה אכזבה מהעובדה כי שר המשפטים פרידמן יצא מהכנס במהלך דבריו של השופט (בדימ.) יצחק זמיר. "חשבתי שאנחנו נדון היום בהצעות למה שקרוי רפורמות משלל ההצעות שמשרד המשפטים היכה אותנו בהן. אני מצרה על כך שהשר לא כאן כדי לשמוע".
דורנר מתחה ביקורת על כך שאת הדיונים לא הממשלה יזמה אלא המכון לדמוקרטיה. "המינימום שאני מצפה, כאזרחית, מהכנסת והממשלה, הוא לדון בעניין הזה...הכנסת היא הרשות הראשונה במעלה, אבל אם היא מכניסה שינויים כאלה צריך לחשוב, ולפתוח את הדיון לציבור, לבדוק מה קורה בעולם ולהשוות".
דורנר שאלה את שר המשפטים מדוע הוא נחפז "ושמעתי מפיו שהוא בא עם אג'נדה ברורה, שלא ברור לו כמה זמן הוא יהיה שר המשפטים ושהוא רוצה להעביר את הרפורמות האלה כמה שיותר מהר. יסלח לי כבוד השר, אבל אנחנו פה כדי להישאר. אנחנו זכאים, כאזרחי המדינה הזאת, שהדברים הללו לא ייעשו בחטא. אנחנו לא רוצים כך לשנות". לממשלה לדבריה יש זכות לחוקק חוק, אבל מדובר בעצם בביטול מסמכויותיו של ביהמ"ש העליון. "שופטים שאינם עצמאיים לא יוכלו לשפוט משפט צדק".
דורנר הוסיפה כי "לרשות המבצעת יש סמכויות אדירות שאין דומות לה במדינות אחרות, ולכן צריך להגביל את הכוח על-ידי ביקורת שיפוטית, לא רק על-ידי הכנסת. העיקר בבג"צ הוא ביקורת על התנהלות הרשות המבצעת, השרים והפקידים. אלמלא מורא בג"צ, הממשלה היתה אוכלת את האזרחים חיים".
בג"צ התרחב מעבר למה שמותר
שר המשפטים פרידמן הדגיש בדבריו כי בית המשפט נועד לתת שירות לציבור כמו הגנה מפני עבריינות ושירות לאזרחים שיש להם תביעות. לכן, למרות שלא רואים אותה כענין דרמטי, הסחבת היא הנושא הדרמטי. הליכים פליליים לדבריו נמשכים שנים על גבי שנים "זוהי בעיה אינהרנטית, שאם היא לא תיפתר, המערכת לא תוכל להתמודד עם בעיות יסוד שעומדות לפניה".
בנוגע למחלוקת אודות סמכויותיו של בית המשפט העליון אמר פרידמן כי "ב-20-25 השנים האחרונות בית המשפט העליון בשבתו כבגץ הרחיב את סמכויותיו הרבה מעבר למה שהיה מותר לנו בארבעים השנים הראשונות, שאני לא חושב שהן כל כך רעות כמו שמנסים להציג אותן. הן מבחינת סוג הנושאים והן מבחינת היכולת לבטל חוקים של הכנסת משום שהם אינם עומדים בפסגת ההגבלה של חוקי היסוד ובחוקי היסוד".
הסיבות לגידול "שלא כדרך הטבע" בסמכויותיו של בית המשפט העליון, נעוצות לדעתו בין היתר ב"חולשתן" של הרשויות שלא הגיבו על גידול זה. "אינני יודע מה גרם לזה, העובדה היא שהדבר הזה התרחש. כעת מסתבר גם שיש קושי גדול במצב שבית המשפט יוצר את הסמכויות של עצמו: כשבית המשפט פסק שהוא יכול לבטל חוק המבוטל על-ידי חוק יסוד, הוא למעשה קבע שכל בית משפט יכול להוציא אותו לפועל. אני שמעתי ששופט שלום השתמש בסמכות הזאת, בהתבסס על תקדים של העליון".
הפתרון: הכנסת תעניק סמכויות מוגבלות
המענה לבעיה טמון לדעת פרידמן בכנסת. זו צריכה לדבריו להחליט אם בית המשפט יכול לקבל סמכות כזאת. יש לדבריו לתת לכנסת אפשרות "להפוך" את החלטת בית המשפט העליון, אם הכנסת סוברת שבית המשפט העליון שגה ו"להחיות" חוק שבית המשפט סבר שאין לו מקום. בהנחה שסמכות כזו תיתנן לבית המשפט העליון, היא לא תהיה סמכות שבית המשפט "לקח לעצמו באמצעות פרשנות", אלא כזו ש"ניתנה לו על-ידי הכנסת במסגרת ובגבולות שנקבעו על-ידי הכנסת".
פרידמן מעריך כי הקניית סמכות זו לבית משפט העליון, תחזק מאוד את בית המשפט העליון, "גם אם היא תהיה כפופה למגבלות שהיום אינן, ולמסגרת שהיום אין מכירים בה". מתן לגיטימציה על-ידי הכנסת למסגרת של "ביטול חוקים" על-ידי בית המשפט, תהווה לדבריו "חיזוק לבית המשפט העליון".
פרידמן ציין עוד כי בג"צ נוקט "בטכניקה שיפוטית" שאומרת כי השופטים בסך-הכל "מפרשים" את החוק הכתוב. הכנסת לדבריו "לא העלתה על דעתה שזו סמכות שהיא שמה בידיו של בית המשפט. התהליך בשנים האחרונות היה חד כיווני".
שמגר: לא לפגוע בזכות העמידה
נשיא בית המשפט העליון (בדימ.) השופט מאיר שמגר סירב להתייחס לסוגיית היחסים שבין הרשויות. "אני מאמין בהסדרת נושאים בין אלה שנוגעים בדבר". לדבריו "תמיד יש מתח בין גופים שונים שיש להם אינטרס לגיטימי בנושא שעליו הם מופקדים. ניתן להסדיר את זה, והעבר מוכיח". שמגר הדגיש כי הוא מתנגד לוויתור על זכות העמידה. "בתקופה שלנו בית המשפט אינו מופקד רק על פתרון סכסוכים אזרחיים ופליליים בין בני אדם, הוא גם מופקד על כך שיהיה שלטון חוק במדינה. זהו תהליך שעבר על כל המדינות הדמוקרטיות. יש חשיבות לכך שיהיה מבע חופשי, שתהיה פתיחות מבחינת האנשים בפנייה לבית המשפט".
לדעת שמגר יש לאפשר לאנשים לפנות לבית המשפט כאשר הם מגלים מעשה עוול שזועק לשמים או פגיעה חוקתית. לא ניתן לומר "רק אם אתה נפגע באופן אישי וממשי וישיר תוכל לפנות לבית המשפט". עם זאת הוא מדגיש כי אין לערבב בין זכות עמידה ושפיטות.
"בעניין השפיטות דעתי ידועה: לא הכל שפיט. ביהמ"ש צריך לדון רק בנושאים שהם באופן דומיננטי בעלי משמעות משפטית. אני לא חושב שבית המשפט הוא מומחה גדול יותר לפיתוח ההידרו אלקטרי במקורות הירדן. בדומה לכך, אני סבור שבית המשפט צריך לעסוק בנושאים שהם בעלי משמעות בצורה דומיננטית. טוב יהיה אם ביהמ"ש יהיה קשוב לביקורת כמו כל אחד, ביקורת היא דבר לגיטימי במדינה חופשית.
אם יש משהו שמעיק על האזרח, נאמר עינוי הדין, צריכים קודם לשבת במערכת עצמה ולנסות להעלות פתרונות. לי יש בראש כמה דברים, לא אעלה אותם כאן. בסופו של דבר אני סבור שהביקורת המתמדת שמולידה רצון להכניס שינויים צריכה להיות מדוברת ונושא לשיחה פתוחה".
לבני: הכנסת נכנסת למקומות לא לה
מי שכיהנה כשרת המשפטים וכעת שרת החוץ, ציפי לבני, אמרה כי נוצר מצב בלתי אפשרי שבו אזרחי המדינה נאלצים לבחור לאיזה "מחנה" הם שייכים: "מחנה הפוליטיקאים, או של ביהמ"ש העליון". לדעתה שופטים מכהנים אינם צריכים לעסוק בחקיקה.
"דברים התערבבו" לדבריה, וכך נוצר מצב שבו "גם הכנסת נכנסת למקומות לא לה". הבחירה במחנות יכולה לגרום ל"הלבנת פגמים" דווקא בצד הפוליטי. "נוצר מצב שבו אם ח"כ או פוליטיקאי אמור לשבת במקום שופט בוועדה לבחירת שופטים? אומר בעצם שמטילים דופי ביושרה של השופטים באשר הם".
היא הדגישה כי בנושאים קונסטיטוציוניים יש משמעות לאג'נדה, אבל בנושאים של אכיפת החוק לא יכולה להיות אג'נדה שונה. "צריך ליצור כללי התנהלות שמאפשרים ביקורת, אבל שלא ייצרו הפרדה בין המחנות, שמשמעותה חתירה לדה-לגיטימציה הדדית ביניהם".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
