החלטה בעלת משמעות למאבק בשחיתויות במגזר הציבורי התקבלה (יום ה', 20.09.07) בבית הדין הארצי לעבודה. בהחלטה נקבע כי עובד שחשף שחיתות ובתוך כך יצר "מערכת יחסים עכורה" במקום עבודתו, אינו מוגן על-ידי חוק ההגנה על עובדים וניתן להעבירו מתפקידו. מדובר בהחלטה לדחות את הערעור שהגיש רכז מודיעין ברשות המיסים במחוז תל אביב רפי רותם, באמצעות בא כוחו עו"ד מנחם רובינשטיין, נגד העברתו לתפקיד אחר על-רקע חשיפת שחיתות ברשות המיסים.
ההתחלה: תלונה על שחיתות
תחילת הפרשה בתלונה שהגיש רותם בספטמבר 2003 למפלג ההונאה של משטרת תל אביב על "חשיפת שחיתויות באגף המכס והרפת אמונים". התנהלה חקירה שבסיומה באותה עת הוחלט על סגירת תיק חקירה ללא הגשת כתב אישום מחוסר אשמה פלילית ובהעדר ראיות מפלילות.
זמן קצר לפני הגשת התלונה למשטרה, פנה ועד העובדים באמצעות יו"ר הועד אל סגן מנהל מחלקת חקירות, ודרש להרחיק את רותם מהמחלקה בטענה כי נוצרה "מערכת יחסים עכורה". יו"ר הועד הזהיר כי אם לא יינקטו צעדים להרחקתו הועד יזמן אסיפת הסברה, ינקוט בעיצומים או אף בהשבתה, "כדי להחזיר את השקט על כנו". גם עובדים המחלקה צירפו חתימות על סירובם לעבוד איתו.
החלטה להזיזו מתפקידו
המדינה החליטה להעבירו לתפקיד אחר ונערך לו שימוע. הוחלט להעבירו ליחידת הפירוקים ברמלה תוך שמירה על זכויותיו ותנאי העסקתו ושכרו. אך רותם המשיך להתנגד להעברתו.
בית הדין האזורי לעבודה שאליו פנה רותם בטענה כי "מסכת ההתנכלות כלפיו והפגיעה בו החלו בראשית שנת 2003 על-רקע התרעותיו בדבר חשד לשחיתויות ואי-סדרים ביחידה", דחה את בקשתו למנוע את העברתו מתפקידו. השופטים ורדה סאמט ונציגי הציבור יצחק לוי ודן ארז ציינו כי "מחומר הראיות עולה כי מסכת יחסים קשה זו לא החלה סמוך להגשת תלונתו של רותם למשטרה נגד הממונים עליו בטענת שחיתויות במקום עבודתו, אלא שנים רבות לפני כן". בין היתר ציינו השופטים כי "רותם נהג, כעניין בשגרה, להקליט שיחות שקיים עם ממונים ועובדים ובכך נוסף נדבך לפגיעה ביחסי עבודה ולחוסר אמון" בינו לבין העובדים האחרים; "מכל מקום, אין לייחס למערכת יחסי עבודה עגומה כפי שתוארה לעיל אך ורק על-רקע של העלאת חשדות מצד רותם והתלונה שהוגשה ע"י רותם רק בחודש 09/03 בגין חשד לכאורה לשחיתויות ביחידה".
השופטים אף דחו את דרישתו להחיל עליו חוק הגנה על עובדים "נוכח מערכת היחסים הבלתי נסבלת ששררה במחלקה בעטיו". בית הדין האזורי קבע כי למרות כישוריו המקצועיים של רותם וההערכות החיוביות להן זכה, וכנגדם - יחסי העבודה העכורים שהלכו והחמירו עם הזמן. ובסופו של דבר, ההחלטה על העברתו מהמחלקה "התקבלה מנימוקים ענייניים, בתום לב, בצורה סבירה ומידתית".
אין "חליפת מגן"
גם בית הדין הארצי דחה את ערעורו על העברתו מתפקידו וכן את דרישתו להחיל עליו את חוק הגנה על עובדים. השופטים נילי ארד, עמירם רבינוביץ, ויגאל פליטמן קבעו כי לא נמצא פגם בהחלטה המדינה להעבירו מתפקידו וכי חשיפת שחיתות אינה מעניקה "חליפת מגן" מוחלטת לעובד החושף מפני הזזה גם אם תוצאת החשיפה היא כאמור מערכת יחסים עכורה שהובילה לכך.
חוק ההגנה על העובדים, "חוק מאסטר", כלשון השופטים, נועד אכן להגן על עובד חושף שחיתויות, יחד עם זאת, עובד צריך להעביר ביקורת על מעבידו "בדרך מקובלת בתוך הארגון ולא בכנסים פתוחים לציבור בכל הזדמנות הנקרית בדרכו", כתבו השופטים. הם הדגישו כי "יש להבחין בין טענה בדבר חשיפת שחיתות וההגנות שבחוק מפני התנכלות לעובד ופגיעה בו ובתנאי עבודתו בשל חשיפת שחיתויות, לבין החלטות ענייניות של המעביד במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו. חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור ענייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של עובד, לרבות יחסי אנוש גרועים. בה במידה, טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כשלעצמה, כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תפקודו בעבודה, בחינתן וקבלת ההחלטה הנדרשת בנסיבות המקרה".
טענה: דיבר בלשון בוטה
לדבריהם מהעדויות עולה כי רותם העלה את טענותיו על שחיתות במעמד אסיפת העובדים כשהוא "'הרים את הקול', ו'דיבר בלשון בוטה'. 'אופן הצגת טענותיו ותוכן הדברים הביאו לידי כך ש"באסיפה הרוחות סערו כי נאמרו דברים קשים' והתעורר 'ויכוח סוער בין האנשים'. למן אותה אסיפה ואילך, הלכה והשתבשה מערכת היחסים בין רותם לבין חבריו לעבודה והממונים עליו. כחצי שנה לאחר מכן, בסמוך למועד הגשת התלונה למשטרה, ביום 24.9.03, חלה התדרדרות נוספת ביחסיו עם חבריו לעבודה. הגיעו דברים לידי כך שהחל מספטמבר 2003 סירבו עובדי מחלקת המודיעין לעבוד עמו. בפועל, נוצרו ביחידה 'שני מחנות': עובדים שחתמו על סירובם לעבוד עם המערער ודרשו להוציאו ממדור המודיעין, ועובדים שסירבו לפעול נגד המערער ולחתום על מכתבים נגדו".
יתירה מכך, כתבו השופטים "בחומר הראיות נמצא בסיס לקיומה של מערכת יחסים עכורה בין רותם לבין עמיתיו לעבודה, יו"ר הוועד והממונים העקיפים עליו, קודם להעלאת הטענות בדבר שחיתות, בפרהסיה באסיפת העובדים". לנוכח מערכת יחסים קשה זו לא עלה בידי רותם להוכיח כי "לא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו". "משנותק הקשר בין הפגיעה לכאורה בעובד בשל הגשת התלונה וזאת מכוח מערכת יחסי האנוש הבלתי נסבלת ששררה בעטיו של התובע במקום העבודה, בלי קשר לתלונה ועוד הרבה לפניה, אין רותם יכול ליהנות בצילו של חוק הגנה על עובדים".
היחסים לא ניתנים לאיחוי
השופטים הוסיפו עם זאת, כי גם אם אין לדחות כליל את טענת רותם בדבר ההשפעה הניכרת שהייתה להעלאת תלונותיו באסיפת העובדים ובמשטרה על החלטת ההעברה, ו"אפילו נצא מתוך הנחה כי נמצא בסיס לקשר ישיר, או עקיף, בין טענותיו לשחיתות לבין גילויי ההתנכלות כלפיו - כדבריו, גם אז ברור למעלה מכל ספק כי המשך שירותו של רותם באותה יחידה היה בלתי אפשרי. זאת, נוכח מערכת היחסים העכורה שנוצרה במחלקה, שלא ניתן היה עוד לאחותה, כאשר רותם היווה ציר להשתלחות העובדים זה בזה. בנסיבות אלה, במסגרת הוראת סעיף 3(א)(2) לחוק ונוכח השיקולים המנויים להלן, הגענו למסקנה כי החלטת ההעברה איננה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות והמידתיות, במידה כזו המצדיקה התערבותה של הערכאה השיפוטית, לשנותה, עד כדי הוראה להחזיר את המערער לתפקידו כמקודם".
כאמור, בית הדין הארצי דחה את דרישת רותם להחזירו לתפקידו. השופטים אף הורו לו לשלם למדינה הוצאות משפט בסכום של 5000 שקלים.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
