נערת ליווי שסיפקה שירותי מין, תבעה את מעסיקה עבור שלושה חודשים בהם לא קבלה שכר ראוי וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. השופט שישב בדיון, קבע כי מתקיימת מערכת יחסים של עובד- מעביד בין נערת הליווי לבין מעסיקה, אולם התובעת קיבלה פיצוי רק בגין עוגמת הנפש, שכן לא הצליחה להרים את נטל הראיה לעניין השכר הראוי שהיתה אמורה לקבל.
התובעת הועסקה כנערת ליווי שסיפקה שירותי מין וטענה כי הנתבע הוא מעסיקה שכן קנה אותה ממעסיקיה בתל אביב, שהביאוה במרמה ובאופן בלתי חוקי ארצה. כאשר התקבלה הזמנה מלקוח, הנתבע התקשר לתובעת וידע אותה להיכן היא אמורה לנסוע. אחת לכמה ימים נאלצה התובעת להעביר את הכספים שקיבלה עבור עבודתה לתובע, ומכספים אלו זכתה לקבל רק חלק זעום.
הנתבע טען מנגד, שבינו ובין התובעת לא התקיימו יחסי עובד מעביד שכן הוא היה רק שכיר ברשת שהעסיקה את התובעת, והוא לא היה זה שגבה מהתובעת את הכספים שקיבלה מלקחותיה.
כבוד השופט, אייל אברהמי, קבע בפסק דינו, כי מדובר במקרה קשה וחמור בו התובעת נוצלה באופן מחפיר תוך פגיעה אנושה בכבודה. הנתבע הורשע בעבירה של סחר בבני אדם לצורך העסקתם בזנות.
השופט ציין בפסק דינו, כי קיימות בפסיקה שתי דעות מרכזיות באשר לסוגיה האם יש לאפשר החלת חוקי העבודה על העסקה בזנות ולהכיר בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין סרסור לזונה.
לדעתו, ייתכנו מקרים בהם יחולו יחסי עבודה בין צדדים גם אם אין כוונה והסכמה להתקשרות לביצוע עבודה ואין בידי העובדת את היכולת הכנה, לפרוש מהמקצוע ולסיים את עבודתה בכל עת שתחפוץ.
במקרה הנדון, לתובעת לא הודע עם תחילת עבודתה, זהות הממונה הישיר עליה ומיהו מעסיקה. ומשכך קיימת חזקה עובדתית שהנתבע שימש כממונה עליה שהרי הוא שנתן את ההוראות לאיזה לקוח לפנות ומתי. הנתבע רשאי להוכיח אחרת ולשם כך יכול להצביע על המעביד הנכון.
השופט ציין, כי ניתן להסתפק בראיה קלה כדי להעביר את הנטל לכתפי הנתבע שיוכיח שאינו המעביד. אולם, בהתנהגות הנתבע, בנסיבות של הסתרת המידע, קמה לחובתו החזקה העובדתית כי הוא ולא אחר המעביד. זו הסיבה בעטייה החליט השופט שעל הנתבע מוטלת האחריות לתשלום זכויותיה של התובעת.
חרף העובדה שלתביעה היו חסרים הראיות לעניין השכר הראוי דחה השופט את התביעה להפרשי שכר עבודה. אך יחד עם זאת, היות ומעדותה של התובעת עלה כי הנתבע התייחס אליה כחפץ השופט הטיל על הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בקובעו שגם לנערת ליווי יש נפש ונשמה וקיימת לה הזכות על-פי חוק היסוד - כבוד האדם וחירותו. אי לכך פסק ביהמ"ש פיצוי בסך של 50,000 ש"ח לנערת הליווי.
