בית משפט השלום בתל אביב פסק (יום ה', 1.11.07) כי אדם או גוף המחזיק בנכס רשאי לדרוש את סילוקו של מי שקיבל ממנו רשות להשתמש בנכס, אפילו אם הדורש מחזיק בנכס שלא כדין. השופטת ורדינה סימון הורתה לג'ורג' ונסים זוערוב להתפנות מבניין הכנסייה האוונגלית-אפיסקופלית ברחוב יפת 48 ביפו, שבו הם מתגוררים כ-60 שנה בלא לשלם דבר. השופטת החליטה לפנותם על אף טענתם כי הכנסייה אינה בעלת הנכס.
בכך קיבלה השופטת ורדינה סימון באופן חלקי תביעה שהגישה הכנסייה לפני 9 שנים בעניין זה. השופטת חייבה את השניים לשלם לכנסייה שכר טירחת עורך דין בסך 15 אלף שקל. עם זאת, נמנעה השופטת מלפסוק בתביעה נוספת של הכנסייה כי זוערוב ישלמו לה דמי שימוש ראויים על מגוריהם שתקופה שלא הורשו להתגורר בבניין. השופטת קבעה כי אם הכנסייה מעוניינת בכך, לא יהא מנוס מלזמן את הבישוף ואת נציג האפוטרופוס לנכסי נפקדים לדיון מיוחד בסוגיה למי הבניין שייך.
הכנסייה טענה שהיא הבעלים
בכתב התביעה שהגישה הכנסייה טענה כי היא הבעלים של הבניין. לדבריה, נתנה בסוף שנות ה - 40 לג'ורג' זוערוב רשות להתגורר בחדר הצמוד לכנסייה. מאז ועד היום התגורר שם בלא תמורה.
ב-1992, התברר לכנסייה כי זוערוב הקימו חדר נוסף בחצר האחורית בלא הסכמתה ובלא לקבל היתרים מתאימים מהרשויות. זוערוב אף פלש למסדרון המוביל מהחדר למבנה הכנסייה, תפס בו חזקה והחל להשתמש במבנה הכנסייה כמחסן, אף זאת בלא הסכמתה.
לאחר שנודע לכנסייה על מעשים אלה הודיעה להם על ביטול הרשות להתגורר בבניין. כמו כן דרשה מהם להרוס את החדר שבחצר האחורית, ולהתפנות מייד. הם סירבו ועל כן הוגשה הדרישה.
זוערוב טענו כי ב-1948 היו הוריו של ג'ורג' דיירים מוגנים בדירה בשכונת עג'מי ביפו. נציגים מטעם הכנסייה הציעו להם למסור להם את הדירה ובתמורה יתגוררו זמנית בכנסייה עד שתבנה הכנסייה בעבורם דירת שלושה חדרים וכן תיתן להם חנות. לטענתם העניקה להם העסקה רשות להמשיך להתגורר בבניין לעולמי עד, שכן הם דיירים מוגנים מכוח הוראות חוק הגנת הדייר.
לא דיירים מוגנים אלא מסיגי גבול
במארס 2003 פסקה השופטת סימון כי אינה מאמינה לגרסת זוערוב על מסירת הדירה בעג'מי וההבטחות שקיבלו מהכנסייה. כמו כן קבעה כי זוערוב אינם דיירים מוגנים אלא מסיגי גבול. הם חויבו לשלם דמי שימוש על-פי חוות דעת שמאי, והצטוו להסתלק מהבניין.
אבל זוערוב ערערו לבית המשפט המחוזי, ושם הוצע להם כי התיק יוחזר לבית משפט השלום כדי לאפשר להם לצרף ראיות שהיו בידיהם, לטענתם. הם הסכימו. בית המשפט המחוזי הורה שבית משפט השלום לא יהיה כבול לפסק דינו.
הבעלים הוא האפוטרופוס
אחת הראיות שהגישו זוערוב הייתה רישום של הטאבו המלמד שהכנסייה אינה הבעלים הרשום של הבית. התברר כי מאז 2001 האפוטרופוס על נכסי נפקדים רשום כבעל הנכס. אבל השופטת קבעה כי העובדה שאין לכנסייה זכות בעלות על הבית אין פירושה שאין לה זכות חזקה עליו. היא הדגישה כי זוערוב אינם רשאי לערער על זכות החזקה של מי שהעניקה להם את הרשות להיכנס לנכס ולהתגורר בו.
השופטת כתבה כי "בין אם הכנסייה מחזיקה כדין בנכס ובין אם הכנסייה מחזיקה שלא כדין בנכס, זכאית היא לדרוש סילוק יד של הנתבעים מהנכס".
השופטת חזרה על קביעתה כי "הכנסייה נתנה רשות לנתבעים לעשות שימוש במבנה הסמוך לכנסייה וביום 13.7.92 הודיעה להם על ביטול הרשות. הנתבעים לא פינו את הנכס בהתאם לדרישה, ומהרגע בו היו אמורים לפנות את הנכס בהתאם לדרישה ולא עשו כן הפכו למסיגי גבול".
