רוני מימון תבע את נפתלי פרל, משה דלטיצקי ומנחם מורוז זליג בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שלדבריו פרצו לרכבו וגרמו לו נזק. האירוע התרחש בתאריך: 10.5.00 והתביעה הוגשה ביום 10.5.07. מימון נזכר מאוחר מדי ולא הצליח להרים את נטל ההוכחה. בית המשפט נוהג להדגיש בפני המתדיינים, שוב ושוב, שכל הטוען - עליו הראיה.
בפסק דין שניתן שלשום, בהעדר הצדדים, קבעה השופטת אנה שניידר שהתביעה הוגשה בתום תקופת שבע השנים מיום האירוע, שהיא תקופת ההתיישנות על-פי סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות. "לפי סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 תקופה קצובה במספר חודשים או שנים לאחר אירוע פלוני, תסתיים בחודשה האחרון, ביום שמספרו כמספר יום האירוע. מכאן שתקופת ההתיישנות הסתיימה ביום הגשת התביעה". עם זאת הדגישה השופטת שגם אם הייתה מפרשת את הסעיף לקולא, וקובעת שהתביעה הוגשה "בדקה ה-90", לפני תום תקופת ההתיישנות - עדיין לאחר השיהוי הרב אין מקום להידרש אליה.
מתוך פסק הדין: "לאחר עיון במסמכים השונים שצורפו לתביעה לא שוכנעתי בדבר סיכוייו של התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת הנזקים הנטענים לרכב. בנסיבות אלה דין התביעה להידחות על הסף". לפנים משורת הדין לא ניתן צו להוצאות והתובע לא נדרש לפצות את שלושת הנתבעים.
