בכל שנה מגיעים לבתי החולים אלפי הורים היסטריים, לאחר שילדיהם בלעו רעלים, חומרי-ניקוי, או תרופות רעילות. הסטטיסטיקה מגלה שבנים נפגעים יותר מבנות: 85 אחוז מכלל הנפגעים הם ילדים שגילם פחות מגיל חמש, בעיקר בין שנתיים לשלוש שנים.
מתברר, כי ילדים מתחת לגיל שנתיים, נוטים להגיע ולהשיג חומרי-ניקוי רעילים, בעוד שילדים מעל שלוש, נוטים להשיג תרופות רעילות.
בסקר שנערך על-ידי מכון "סקרים" נתגלה, כי משך היום הוא זמן-שיא של הרעלות, כאשר, למשל, הארוחה אינה מוגשת בזמן. אופייני יותר מצב של הפרעה בשיגרת הבית, כמו על-ידי מחלה, מוות, מריבה בין ההורים, אב שנשאר בבית, או אורחים שאינם מורגלים בהרחקת חפציהם מהילדים. בקיצור: הדברים קורים כאשר מנהגי הבית אינם מתנהלים כהרגלם.
להקדים רפואה למכה
קובעים עורכי הסקר: "הורים רבים מכניסים לביתם חומרים רעילים, שאין בהם צורך, בעוד שבשוק קיימים חומרים דומים, פחות רעילים. רצוי, אפוא, שהורים, הנזקקים לחומרים רעילים, ישתמשו בכמויות-חומר קטנות, המספיקות בדיוק לאותה מטרה.
לאחר השימוש, עליהם לדאוג לסילוק בטוח של המיכל. אין להסתפק בזריקתו לפח האשפה, אלא יש לרחוץ ולשטוף אותו ורק אחר כך לדחוק אותו לתחתית פח האשפה. כאשר נשאר מעט חומר לשימוש, על ההורים לבדוק את אופן סגירת המיכל ולאחסנו במקום גבוה, המרוחק מטווח מגע-ידו של הילד, גם אם יטפס על כסא".
יש הסבורים שנחוץ לתחוב אצבע לגרונו של הילד, אשר בלע חומר רעיל, כדי לגרום לו להקיא. אליבא דעורכי הסקר, זוהי הדרך הפחות-יעילה להוצאת הרעל שנבלע. הניסיון מוכיח, לדבריהם, שיעילות שיטה זו קטנה פי עשרה מזו של שיטת סם-הקאה. ברוב המקרים מומלץ, לדעתם, לתת לילד כף מלאה סירופ מיוחד לניקוי קיבה ושילשול, בתוספת כוס-מים.
יתר על כן: אם בלע הילד תזקיקי-נפט, או נוזל חריף אחר, כמו חומצה, רצוי שלא יקיא כלל. הסיבה לאחר בליעת נוזלים אלה מאפשרת תכונת החומר את פיזורם הרב על גבי הקרומים הריריים של מערכת הנשימה - דבר הגורם לילד קשיי-נשימה. במקרה של הקאה, עלול החומר הרעלי להתפשט ולגרום דלקת-ריאות כימית, שאינה מתרפאת על-ידי חומרים אנטיביוטיים.
