עלינו על הקורקינט, הכנסנו לראשון ודהרנו במורד המדרחוב של נחלת בנימין. פנינו מועדות לסוליי. כן, איפה שהיה הדיניץ פעם, שם. חטפנו את השולחן עם הנוף הפנורמי לרחוב הצבעוני. המקום עבר מתיחת פנים מרעננת ועכשיו הוא מואר יותר, נעים ועכשווי. הגענו ביום שהחוק על איסור עישון במקומות ציבוריים נכנס לתוקף ולא הפסקנו לקחת אוויר לריאות.
המלצה, בואו ביום שלישי או שישי אחרי סיבוב דאווין במדרחוב, שמח שם והעסקיות של סוליי שוות בריבוע. בין 39 שקל ל-45 שקל לעסקית, ואם אתם נשארים רעבים אז אני צנצנת. מלצר ג'ינג'י עם חיוך מתוק המליץ לנו על מנות היום ופשוט לא יכולנו לסרב לו.
הנהג של הקורקינט, הלא הוא חובב הדגה, הלך על סלמון צלוי על מצע ראגו ושמנת. "ככה דג צריך להיות", פסק חובב הדגה ואני התחלתי לקנא במנה שלו. אני בחרתי כדורי בקר ברוטב בירה על מצע אורז. מנה מיוחדת, הבירה מורגשת ומוסיפה טעם אקסקלוסיבי לבקר. לטעמי הכדורים היו מעט קשים ונאלצתי להשתמש בקסמיי האישיים כדי להתחלף בצלחות עם חובב הדגה. הצלחתי. הוא התלהב מהבקר ואני מהסלמון ומעצמי. הזמנתי לי למברוסקו, יין מבעבע להשלמת המראה והכיף.
ועכשיו מגיע ה"אל תוותרו". ובכן חברים, אל תוותרו על המנות הראשונות (כן, החלפתי קצת את הסדר הכרונולוגי, אבל זה לשם דגש אמנותי): מרק בטטה מוקרם עם נגיעות פסטו. תענוג אמיתי. המרק לא כבד מידי ומשאיר מקום לעיקרית, אך עם זאת מעורר את כל בלוטות הטעם בפה ומפתח ציפיות לבאות.
חובב הדגה קיבל חציל בלאדי בליווי טחינה ירוקה, סלסת עגבניות וסלט ירוק. מנה לא רק טעימה, אלא גם יפיפייה. לא רצינו להרוס את יצירת הפאר של השף עמית בן טוב, אבל בסוף לא היתה ברירה והמנה חוסלה.
אופיר, המלצר הג'ינג'י החייכן, סיפר לנו שאת כל המנות מכינים במטבח של "סוליי" וגם את הקינוחים. למרות שהיינו במצב שובע מתקדם בחרנו בקובלר שזיפים (32 שקל) שהזכיר לי נינוחות מהמטבח של סבתא. לידיעתכם, קינוחים אחרים נכללים בעסקיות בתוספת של 17 שקל.
אמילי, בעלת המקום, סטודנטית למשפטים ביום ומתקתקת את המקום בערב, מנצחת ביד רמה על השמש הפרטית שלה. לנו נראה כי השמש לא תפסיק לזרוח ב"סוליי" ובסיבוב הבא על הקורקינט אנחנו נותנים קפיצה לאיזו עסקית שווה במקום.
