האם ניתן היה לסיים את מלחמת לבנון השנייה ללא מתקפה יבשתית? מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב קובע כי התקשורת הכתובה דחפה את הממשלה לפתוח במתקפה היבשתית בשלושת הימים האחרונים של המלחמה.
מחקרו של ד"ר יוסי בן-ארי, מנתח את הדרכים השונות שבהן השפיעה התקשורת על קבלת ההחלטה. בן-ארי, קצין בכיר לשעבר בקהילת המודיעין ומדריך במכללה לביטחון לאומי ניתח את הפרסומים בעיתונות הכתובה בתקופה שקדמה ליציאה לפעולה הצבאית.
לטענת בן-ארי, בתקשורת התנהל אומנם ויכוח חריף בשאלה האם לצאת למבצע או לא, אך היקף קולם של הפרשנים שצידדו ביציאה לקרב ועוצמתו היו גדולים בהרבה משל המתנגדים. מאמריהם זכו לבימת כתיבה נכבדת יותר ולמיקום מועדף בעיתונים. היקף הכותבים נגד היציאה לקרב היה מצומצם יחסית והעיון במאמריהם מגלה תחושה של חשש וחוסר נוחות פרשנית לצאת נגד הזרם.
לדבריו, "הקול העיקרי שקרא למנוע את המהלך הצבאי היה קולן של עיתונאיות, וקשה שלא לתהות האם עובדה זו לא החלישה את יכולת ההשפעה של מחנה המתנגדים לפעולה, ואולי אף פעלה כבומרנג על מקבלי ההחלטות", אמר בן-ארי.
המחקר מציין כי על אף האופי התקיף ולעיתים המתלהם, של המאמרים שצידדו במבצע, הם לא דנו בשלושה נושאים חשובים. ראשית, האם לצה"ל היתה בכלל יכולת לבצע את המשימה. שנית, מה יהיה מחיר הכישלון של המהלך, בנוסף למחיר הדמים הישיר. שלישית, מהו פרק הזמן שעומד לרשות צה"ל לבצע את המהלך. אילו מידע זה וכן הספקות בדבר הצדקת המהלך הצבאי היו זוכים לסיקור נרחב יותר בתקשורת - היה הדבר מביא לדיון ציבורי יותר מאוזן ועשוי להביא להחלטת הממשלה שלא לצאת למבצע.
