"הר המלל לא יסתיר שהבנייה בלתי חוקית"

שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי חייב, בצעד נדיר, בתשלום של 50,000 שקל למדינה, בעלי גן אירועים שהורשעו בכמה ערכאות בבנייתו ובהפעלתו שלא כחוק, והמשיכו להפעילו כל השנים באמצעות פניות סרק משפטיות, ובכללן בקשה מבית המשפט העליון לקיים משפט חוזר.

השופט לוי כתב: "לפני בקשת סרק של מבקשים אשר בנו גן אירועים ללא היתר, ובמשך שנים רבות עושים בו שימוש תוך ניצול אוזלת ידן של הרשויות השונות לאכוף את החוק. אולם לא רק בכך חטאו המבקשים, כי אם גם בשימוש נמשך בערכאות שיפוט שונות כדי לדחות את הקץ, על-ידי הגייתן של עילות שונות ומשונות, נעדרות בסיס עובדתי ומשפטי. על התנהלות זו יש להגיב בחומרה".

מדובר ב"גן הזית" שהקימו שחר כחלון ואבי תם בתחומי המועצה המקומית מזכרת בתיה על קרקע שבה הותר לבנות "חממה לגידול עצי נוי, מחסן לציוד חקלאי, מבנה לחומרי הדברה והשרשה, גדר ומשטח חנייה". ביוני 2001 הרשיע בית משפט השלום ברחובות את כחלון ותם בעבירות בנייה על-פי הודאתם, גזר עליהם קנסות והוציא צו האוסר על שימוש בקרקע שלא לשימוש חקלאי. השניים לא ערערו על פסק-הדין של בית משפט השלום, אך על-פי בקשתם ובהסכמת הוועדה המקומית נדחה מועד כניסתו של צו איסור השימוש לתוקף עד 30 באוקטובר 2002. באפריל 2004 הגישו עוד בקשה לדחיית כניסת צו בית המשפט לתוקף, אך עקב מחדל כלשהו לא הגיעה הבקשה לדיון. היא נדחתה רק באפריל 2007.

בכל השנים הללו המשיכו כחלון ותם לעשות בקרקע ככל העולה על רוחם, עד שבדצמבר 2006 נכנסה לתמונה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מרכז. זו הגישה נגדם כתב אישום נוסף, ובו יוחסו להם עבירות בנייה ואי-קיום צו של בית המשפט.

גילו פקודה מנדטורית

בבקשה שהגישו לבית המשפט העליון ביקשו כחלון ותם להורות על משפט חוזר בטענה שנגרם להם עיוות דין. הם טענו כי גילו שעל הקרקע חלה תוכנית מנדטורית המתירה שימוש שאינו חקלאי בלבד בקרקע. הם גם טענו כי הוועדה המחוזית הטעתה אותם משום שנמנעה מלחשוף את קיומה של התוכנית המנדטורית. עוד טענו כי הוטעו לחשוב שהפעלת גן האירועים עולה בקנה אחד עם החוק, בגלל מכתב ששלח אליהם ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה, ובו הובעה תמיכה בהותרת פעילותו של גן האירועים על כנה, ומשום שקיבלו רישיון ניהול העסק בסוף שנת 2000 ופירשו אותו כמתן רשות כדין לשימוש. אבל השופט לוי דחה את כל הטענות וקבע שאין להן שחר.

בהחלטתו לדחות את הבקשה למשפט חוזר כתב השופט לוי: "גם לאחר הר המלל שהובא לפני, נותרה עובדה אחת שרירה וקיימת: הבנייה במקרקעין והשימוש בהם נעשו תוך סטייה מהיתר".