אסתר בן עמי תבעה את חברת אמפא מוצאי צריכה בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון בסכום של 2,030 שקל לאחר שקנתה מקפיא שהשמיע רעשים והוציא אותה מדעתה. לדבריה, מאמצי הנתבעת לתקן את המכשיר, שעלה 1,530 שקל, עלו בתוהו. "איני יכולה להשתמש במכשיר בשל הרעש שהוא גורם". התובעת ביקשה את עלות המקפיא בתוספת 500 שקל הוצאות.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שלא מכרה את המכשיר אלא היא הגורם האחראי לתקנו ללא תמורה, למשך שנה. כמו כן שהמקפיא תקין והרעש שהשמיע טבעי ומתוך רצון טוב ניסה טכנאי בכיר להפחית את הרעש על-ידי התקנת בידוד. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות משפט.
הנתבעת לא התייצבה לדיון והשופט שאול מנהיים, דן בטענות הגנתה למרות שהיה רשאי להתעלם מהן וליתן פסק דין טכני בהעדר צד.
"הטענה שזהו רעש רגיל של המכשיר אינה מתקבלת על הדעת. עצם הדברים הנטענים בכתב ההגנה כמו גם הפעולה הנטענת של התקנת בידוד, מלמדים כי אכן מדובר ברמת רעש ניכרת ועל כן על הנתבעת להוכיח שאותו רעש ניכר הוא הרעש הרגיל של המכשיר. לו היתה הנתבעת מוכיחה זאת, היתה הבעיה עוברת למישור שבין מי שמכר את המכשיר לתובעת, שכן אז השאלה היתה האם המוכר גילה לתובע שהמכשיר מרעיש מטבעו. הואיל והנתבעת לא התייצבה ולא הוכיחה דבר, ולמעשה אני עושה עמה חסד כאשר אני נדרש לכתב הגנתה למרות שבסמכותי להתעלם מההגנה כליל בהעדר התייצבות. המסקנה היא שגם אם לא נתעלם מכתב ההגנה, עבר הנטל לנתבעת להוכיח שיצאה ידי חובתה משום שהרעש שהמכשיר משמיע הוא רעש שאינו מעיד על תקלה ואין אפשרות לתקנו ואף אין צורך בכך. הנתבעת לא עמדה בנטל ולפיכך יש לקבוע חבותה".
השופט חייב לבסוף את הנתבעת לשלם לתובעת 1,750 שקל פיצוי בגין נזקיה, בתוספת 350 שקל הוצאות משפט.
