יצא כך שאף פעם לא לקחתי איתי את וויליאם לאכול. שנה וחצי מאז שעלה לארץ מצרפת וטרם זכה לארוחה ישראלית ראויה במחיצתי. רציתי לשלב בין בשר איכותי לכמות מכובדת ולאותנטיות ישראלית במיטבה, והמסעדה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה דווקא פאפאגאיו, זו שהפכה במרוצת השנים, למרות המבטא הברזילאי, לישראלית יותר מהרבה אחרות.
שמנו פעמינו לעבר קניון עזריאלי, שבקומתו השנייה ממוקם סניף פאפאגאיו כשר ומעוצב לתפארת. וויליאם שילב את חווית האוכל הצפויה עם שופינג היסטרי והגיע כשהוא עמוס בשקיות מלאות. בכניסה, נתקלים במארחת יפה עד אין קץ. אם החיוך הנסיכותי שלה מבשר על הבאות נראה שהולך להיות טעים. מתיישבים בפינה רחוקה ושקטה. פחות מדקותיים וראשון המלצרים כבר לידנו עם לחם חם בידו והסברים מלומדים בפיו.
בפאפאגאיו העזריאלית תוכלו ליהנות מארוחה של 130 שקל, במסגרתה תקבלו את כל הבשרים כמיטב המסורת ואת קולקציית הסלטים הפותחים. תמורת 180 שקל תוכלו לצרף לחבילת הבסיס גם שתייה קלה, קוקטייל מהמגוון הייחודי המוצע במקום, ולסיום - שתייה חמה וקינוח. נשמע מפתה, ויותר מזה, גם משביע. פחות מדקה חולפת והסלטים כבר מונחים בינינו. סלט חצילים מטוגנים ברוטב חרדל מתקתק, סלט כרוב טעים במיוחד, טחינה במרקם מושלם ובתיבול מעולה, בטטות מטוגנות נטולות חן, כנפי עוף בצ'ילי מתוק ושמיר, גמבה קלויה טובה מאד וסלט שומר. אני יכול לנחש שמי שמסוגל לגעת בירק הזה היה אוהב את הסלט מאד.
"יריית הזינוק, וויליאם פותח מהר, ואני אחריו, אני לא מוותר"
עוד לפני שהספקנו בכלל לטעום מהסלטים, חותך הבשרים כבר מציג את עצמו, כשבידו שיפוד אדיר מימדים. אל צלחותינו עוברות ביעף נקניקיית צ'וריסו וירך עוף לכל אחד. הנקניקיה טעימה. שוק העוף יותר. החותך מגיח שוב והפעם עם אנטרקוט בבירה. רך, טעים, עסיסי ועשוי היטב. וויליאם מבקש עוד סיבוב. שלוש דקות, בדקתי, והחותך כבר כאן. רצועת סינטה לכל אחד. פחות מארבע דקות חולפות ו... כן. הנה הוא פה. כבדי עוף ולבבות הודו מהגריל אל קיבותינו המאיימות להיקרע.
אל תתנו לפסקה החדשה להטעות אתכם, אנחנו עוד לא בחצי הדרך. בהמשך הופיעו גם אנטרקוט, הפעם מידיום רייר ובלי הבישול בבירה, צלעות בקר על מגש חיתוך ענקי ורב רושם, קבב כבש ועוד. הבשר בפאפאגאיו טוב מאד. בהרבה מקומות העומדים בסטנדרט התל אביבי יש בשר טוב אבל שירות נכון, יעיל ומחויך כמו שתקבלו בפאפאגאיו עזריאלי, ובכן, בעניין הזה תרשו לי להטיל ספק. וויליאם נפעם. לצד הבשרים הורדנו שתי כוסות "הר חרמון" אדום והוא הוסיף לעצמו גם קאפיריניה, הכלולה במחיר הארוחה.
"הקפה אחרונה, לי יש קשיי נשימה, וויליאם ממשיך לטחון, אני הולך לפינה".
חותך הבשרים הקונסיסטנטי שלנו כבר בסיבוב השלישי ולא נראה שהוא עומד להתייאש. אני מרים ידיים, נושם עמוק ורואה את וויליאם מחסל בחיוך את נתח האנטרקוט בבירה השמיני שלו. לסיום, הזמנו סורבה קוקוס עם לימון ואננס שהיה טעים והיווה סיום משובח למירוץ הבשר המטורף שהגיע לקיצו.
ביחס למה שמקבלים בפאפאגאיו, לאיכות, לכמות ולשירות, המחיר בהחלט משתלם. אגב, חיוך המארחת שילווה אתכם גם בדרך החוצה ומתוק אפילו יותר מהקינוח, הוא על חשבון הבית.
