בית הדין לעבודה דחה (יום ג', 18.12.07) את תביעתו של עובד שפוטר מעבודתו בנציבות שירות המדינה. בית הדין קבע כי העובד אינו זכאי להגנה על-פי ההגנה הניתנת לחושפי שחיתויות.
התובע התחיל לעבוד בנציבות שירות המדינה בפברואר 1997. התובע התקבל לעבודה בלא מכרז, והועסק בחוזה מיוחד המתחדש מעת לעת. בחודש מרץ 2002 הודיע הנציב לתובע על הפסקת עבודתו בנציבות. בסמוך לאחר פיטוריו החל התובע לעבוד במשרד מבקר המדינה. בחודש אוקטובר 2003 התפטר התובע מעבודתו שם.
התובע טען כי פוטר מעבודתו בנציבות שירות המדינה עקב תלונותיו ופעולותיו למען מנהל תקין וטוהר המידות.
בית הדין שישב בהרכב של 3, וביניהם דיתה פרוז'ינין - סגנית נשיאה, נציג עובדים - מר קלינר, נציג מעבידים - מר יערי, קבע כי תכלית חוק ההגנה על העובדים כפולה. האחת - להגן על עובד החושף שחיתות. לעובד יש זכות להגיש תלונה כדין לרשות המוסמכת, מבלי שייפגעו בשל כך מעמדו ותנאי עבודתו. השנייה - לעודד עובדים לחשוף מעשי שחיתות.
בית הדין ציין כי בע"ע 259/06 רותם נ' משרד האוצר, נקבעו התנאים להוכחה הלכאורית הנדרשת מהעובד, לקיום הקשר הסיבתי בין התלונה לבין הפגיעה בתנאי עבודתו. התנאים קבועים בסעיף 3א לחוק הגנה על עובדים.
התנאים הם: א. סמיכות זמנים - עד שנה אחת בין הגשת התלונה לרשות המוסמכת (כאמור בסעיף 4(3) לחוק) לבין הגשת התובענה לבית הדין בגין פגיעה בעובד, עקב אותה תלונה. ב. פגיעה לכאורית, ברורה ונראית לעין, בתנאי העבודה של העובד, לרבות פיטורים. ג. הוכחה לכאורה של הטענה, לפיה תפקוד העובד לא הצדיק פגיעה בתנאי עבודתו.
באם עמד העובד בתנאים הנדרשים בסעיף 3א לחוק הגנה על עובדים, והגיש את התלונה בתוך המועד הקבוע בסעיף 5 לחוק הגנה על עובדים, עליו לעמוד גם בדרישות התנאים הנוספים, המנויים בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים, שעיקרם - הגשת התלונה בתום לב לרשות המוסמכת.
לדעת בית הדין, דברי הביקורת הראויים להגנה מיוחדת הינם דברים הנושאים מסר קונקרטי בדבר ליקויים באופן פעולת השירות הציבורי, ויש בהם כדי להניע תהליך של בירור, שיפור ותיקון ליקויים אלה. בנוסף, ההגנה הניתנת לעובד החושף התנהגות בלתי חוקית או בלתי תקינה, מותנית בכנות התלונות.
חוק ההגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור ענייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של העובד, לרבות יחסי אנוש גרועים. בה במידה, טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין בה, רק כשלעצמה, כדי לשמש חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תפקודו בעבודה, בחינתן וקבלת ההחלטה הנדרשת בנסיבות המקרה.
בית הדין החליט כי יש לדחות את טענת התובע כי הינו "חושף שחיתויות". התובע לא חשף דבר. בעת שמצא התובע לנכון "להתריע" על ליקויים, היו הדברים ידועים לכל, לא נדרשה חשיפתם, והם טופלו. יתר על כן, הגשת התלונה באיחור כה רב, ולאחר שהליקויים כבר נחשפו על-ידי אחרים, מלמדת כי התובע אינו עומד בדרישת תום הלב.
במסגרת הדיון, בית הדין נדרש גם לשאלה - האם פיטורי התובע היו שלא כדין, תוך הפרת חוזה העבודה שלו. בית הדין קבע כי סמיכות הזמנים בין פיטורי התובע לבין כתיבת המכתב, מעלים את החשש כי היה קשר בין השניים, וכי נשקלו גם שיקולים שאינם רלוונטיים לעניין. בשל כל אלה התובע זכאי לפיצוי. בית הדין קבע כי נתבעת 1 (נציבות שירות המדינה) תפצה את התובע בסך של 12,000 ש"ח.
