נהג שחנה בשביל גישה זוכה מ"חנייה על מדרכה"

בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה מחמת הספק (יום א', 23.12.07) תושב שנקנס על חניה על מדרכה, אף שטען שהמקום שחנה בו אינו מדרכה אלא כביש גישה לבית. בכך קיבלה השופטת יהודית שיצר את ערעורו של דורי צ'שלר על הרשעתו בבית המשפט לעניינים מקומיים.

בין צ'שלר לעיריה הייתה מחלוקת אם המקום שבו חנה הוא "מדרכה". צ'סלר טען כי מדובר בכביש גישה הבנוי מאבנים משתלבות, שהוא דרך לכל דבר ולכן מותר להחנות בצידו הימני. שופט בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי זו מדרכה. הוא ציין כי בחוק אין הגדרה לצורת המדרכה, רוחבה ואופן הריצוף שלה. במקרה הנדון מקום החניה נמצא ליד הכביש ומופרד ממנו באבן שפה נמוכה צבועה באדום-לבן, וסימון זה הוא תמרור המורה על איסור חניה. "לא יכול להיות אפוא ספק שאדום-לבן במקרה שלנו מפריד בין הכביש לבין המקום בצד השני שהוא מדרכה". אשר לטענת צ'שלר כי במקום יש שורת עציצים שמצידה הימני נותר מקום למעבר הולכי רגל, ציין השופט כי הם אינם רלוונטיים לקביעה שהמקום הוא מדרכה, וכי העציצים מונחים ברחבה לשם היופי והאסתטיקה.

חוק צריך להיות מובן

בערעורו חלק צ'שלר על פרשנותו של השופט והדגיש שחוק פלילי צריך להיות מובן ואילו המקום שעליו מדובר, על-פי חזותו ומבנהו, נראה לאדם מן הישוב כדרך ולא כמדרכה וכי לא היה במקום כל תמרור האוסר חניה.

העיריה טענה כי אין צורך להציב תמרור איסור חניה בכל מקום. מותר לחנות רק במקום אשר לגביו קיים תמרור המתיר חניה. לדעתה, העובדה שמכוניות יכולות להיכנס בחניה פרטית של בנין, אינה שוללת את היותו מדרכה ומקום שהציבור אינו רשאי לחנות בו.

לאחר עיון בתצלומי המקום, כתבה השופטת שיצר בפסק דינה כי ברור שקטע הדרך השנוי במחלוקת הוא מקום שפונה מהכביש ימינה ומוביל אל בית מגורים. היא ציינה כי העיריה אישרה שההנמכה בפתח הכביש נועדה לאפשר כניסת מכוניות לחניות הבתים. "משמע, שמדובר במקום המיועד למעבר כלי-רכב; על מדרכה שנועדה למעבר הולכי רגל, אין רכב רשאי לנוע" כתבה השופטת. בנוסף לכך, לאורכה של הדרך מוצבים עציצים שמימינם נותר מעבר חופשי.

אולי זה רחוב הולנדי

"לפחות מבחינה ויזואלית, המקום עשוי לעורר ספקות אצל אדם סביר. שהרי, אם המקום מיועד לנסיעת כלי-רכב, אין הוא בגדר 'מדרכה'. אבני השפה הצבועות אדום-לבן במקום, מצביעות על המדרכה שלאורך הכביש. קשה להסיק מהן מה דינה של הסמטה הנוספת שנוצרה, שבה חנה צ'שלר. סמטאות כאלה שבין קבוצות בתים - יכולות להיקרא "רחוב הולנדי", או "דרך", או לזכות לכל הגדרה אחרת, שאף היא עשויה להיות סבירה בנסיבות המקרה", כתבה השופטת שיצר.

השופטת הוסיפה כי "העיריה אף לא הציגה כל תוכנית תעבורתית או תב"ע המצביעה על ייעודו של המקום, והיא מבקשת קביעות ערטילאיות ומסקנות על דרך של פרשנות ביחס לנסיבות עובדתיות אשר יכולות להתפרש באופנים שונים. לא מדובר ברחבה ציבורית או מקום שברור מהמבנה שלו שהוא בגדר רחבה להולכי רגל, אלא בשביל גישה לבתי מגורים".

השופטת שיצר קבעה כי בנסיבות אלה נוצר לפחות ספק סביר אצל אזרח מצוי. היא הוסיפה כי מן הראוי שהרשות תציב תמרור כדי להזהיר ולמנוע ספקות וריבוי התדיינויות מיותר. "תכלית החוק היא, בסופו של דבר, רווחת הציבור ובטחונו, ואין לגזור על הציבור גזרות שאינן ברורות דיין", כתבה.