הטיפול בפסולת מסוכנת בישראל אינו זוכה להתייחסות מספקת של הציבור. כך עולה (ב', 7.1.08) ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה.
עוד עולה מהמחקר, כי קיימים פערים רבים מדי בין כמות הפסולת המסוכנת שאמורה להיווצר באזור חיפה והקריות לבין הכמות המדווחת שמגיעה בפועל לרמת חובב.
לצורך המחקר, נבדקו מספר ענפים תעשייתיים באזור חיפה והקריות אשר תוצרי הלוואי שלהם כוללים, בין היתר, גם פסולת מסוכנת. בדיקה זו נערכה לשם איסוף מידע והשוואה בין כמות הפסולת המסוכנת אשר אמורה להיווצר בתעשיות אלו לבין הכמות שמגיעה בפועל לרמת חובב.
הבדיקה בפועל נעשתה על-ידי מספר מדדים מהספרות המחקרית ומארגונים בינלאומיים במטרה ליצור מדדים מקבילים וישימים לתעשיות בארץ כך שיהיה ניתן להעריץ את כמות הפסולת הסוכנת שמייצרת כל תעשיה.
במהלך המחקר נבדקה כמות הפסולת המסוכנת מסוג Perc אשר הינו תוצר לוואי של מכבסות לניקוי יבש. נוזל נדיף וחסר צבע זה עלול לחדור למחזור הדם דרך מערכת הנשימה ולגרום לפגיעה בכבד ובכליות. מלבד זה מוכר החומר על-ידי משרד הבריאות כמסרטן.
הבדיקה העלתה, כי סך הפסולת המסוכנת שנוצרת מתהליך הניקוי היבש עומדת על כ-3.2 טון בשנה, בעוד שהכמות המדווחת שמגיעה לרמת חובב הינה רק 1.5 טון לשנה, מה שאומר שכ-1.7 טון של פסולת מסוכנת לא מטופל כראוי ומהווה סכנה חמורה.
בהמשך נבדק גם הטיפול בפסולת הכימית והפרמצבטית בבתי החולים בחיפה, שם נמצא כי חלק גדול מהפסולת המסוכנת מועברת לתחנת מעבר ומשם ממשיכה לרמת חובב.
השימוש בתחנות מעבר מאפשר להעביר רק כמות פסולת של מזהמים קטנים המייצרים פחות מחמישה טון פסולת מסוכנת בשנה, מה שלא דומה כלל לכמות הפסולת שמייצרים בתי החולים בחיפה. לפי הערכה, 47 טון פסולת מסוכנת מתוך כ-60 טון פסולת שנוצרת בבתי החולים מגיעים לתחנות מעבר מבלי שניתן לזהות את היצרן המקורי ומבלי שניתן יהיה, למעשה, לפקח על פסולת זו.
כמו-כן, נבדקו גם בתי הזיקוק שם נמצא, כי כמות הפסולת המסוכנת המדווחת זהה לכמות הפסולת המסוכנת שמפונה.
בעזרת המדדים שפותחו במהלך המחקר, יוכלו הרשויות המוסמכות להעריך את כמות הפסולת המסוכנת שמייצר כל מפעל ולפעול לשם האכיפה באופן תקיף יותר, כך שיבטיח שכל הפסולת המסוכנת באמת תועבר לטיפול.
מבצעות המחקר, אפרת אלימלך, ד"ר אופירה אילון וד"ר ברננדה פליקשטיין, סיכמו: "ממצאי המחקר מצביעים על ליקויים במערכת ניהול הפסולת המסוכנת בישראל - החל מרמת היצרן, דרך החברות המטפלות בפסולת וכלה ברגולאטור. יצרן הפסולת לא תמיד מנהל מעקב ובקרה אחר כמות הפסולת המסוכנת הנוצרת על-ידו, כנדרש. תחנות המעבר מאחדות זרמים של יצרנים שונים, ללא אפשרות לזהות מי היצרן המקורי. יש צורך באימות נתוני הפינוי המתקבלים מתחנות המעבר עם נתוני הפסולת הנכנסים ורמת חובב".
