אין אהבות שמחות בקולנוע של קים קי-דוק, ודאי שאין בגידות שמחות. בכלל יש מעט מאוד אופטימיות בחיים, כפי שהם משתקפים מבעד לעדשת המצלמה שלו. הוא נמשך לקושי ולמצוקה, בעיקר רגשיים אך גם פיזיים, והרומנטיקה הסוחפת נמצאת תמיד במקום אחר, מחוץ לפריים: בעבר, בילדות, בשיר צרפתי. אבל העדינות והתבונה שבה קים קי-דוק מטפל בדמויות השבירות שלו והאופן החושני שבו הוא מעצב כל פרט, יוצרים אסתטיקה מרהיבה כל-כך, מדויקת ומעוררת השראה, עד שהם מצליחים לעטוף את האלימות והסבל בנחמה גדולה.
