רק לאחרונה פורסם הספר האחרון בסדרת הארי פוטר אך את מקומו בקרב חובבי הז'אנר תופסת הגיבורה החדשה באזור איבי פנוריי. הסופרת הישראלית מיכל ב. פרו משיקה את הדמות בספר חדש "מסדר האור השביעי" אשר יפתח ככל הנראה מבואה לשלושה ספרים נוספים בסדרה.
מה בספר?
במרכז העלילה דמותה של איבי פנוריי, ילדה אשר נושאת סימן מוכר ומתגוררת בארץ למוריה. האגדה מספרת שכל עוד יהיו ילדים נושאי סימן, הרוע של מצודת האופל לא ישתלט על העולם. עולמה נחלק לשניים - אביה נולד בארץ האנשים ואמה בארץ למוריה. זו הסיבה שבגללה היא יכולה לתפקד משני צדי הגשר ובשני העולמות גם יחד. פנוריי גדלה אצל סבה כאסופית ולמעשה לא ידעה מי הם הוריה, עד אשר גדלה והגיע הרגע הנכון להעבירה לארץ למוריה. כנושאת הסימן האחרונה. על כתפיה הקטנות מונחת האחריות הכבדה למנוע את השתלטות הרוע של מצודת האופל.
זהו ספרה הראשון של פרו, אשר לאחר חודשים של אבטלה וחוסר אונים החליטה על הרעיון לספר ועל הטרילוגיה שתבוא בעקבותיו.
לא חסרים קווי דמיון בין עלילתה של פרו לבין עלילותיה של ג'יי קיי רולינג אלא שעולם הפנטזיה של פרו מבוסס על מקרה אמיתי מחייה האישיים.
"קרובת משפחתי הייתה סוג של אסופית" מספרת פרו. "במשך שנים חיה מבלי שידעה מי הם הוריה האמיתיים. כששאלתי אותה יום אחד, איך הרגישה בתור ילדה, ענתה: רציתי שיבוא מלאך ויקח אותי משם. כך נולד הרעיון של האסופית נושאת האות."
למעריצי הארי פוטר היא מוסיפה: "כמי שהושפעה רבות מספרי הארי פוטר, שר הטבעות ועוד, אני יודעת שמי שמתחבר לז'אנר הפנטזיה, בהם נלחמים זה בזה כוחות הרשע והאור, יתחבר גם לספרי. מסדר האור השביעי, הוא מבואה לשלושה ספרי המשך שיצאו בעתיד הלא רחוק ואני מאמינה, כי צפויה לכולם הרפתקאה מפתיעה ומעניינת במיוחד."
רוצים עוד? הנה לכם המכתב הפותח את הספר:
מרתה, דודניתי השבורה,
קראתי שוב ושוב את מכתבך האחרון ונאלצתי אף לשתות שתי כוסות תה קמומיל חזק בתוספת מעט קוניאק כדי להירגע מהחדשות המזעזעות. כעסי משתלט עלי ואינו מרפה רק מעצם המחשבה שהזקן העז להחלים ולחזור לאיתנו בצורה שכזאת. הרי זוהי שערורייה ממדרגה ראשונה - בגילו להחלים בכזו קלות ובכזו מהירות. ממש עסק ביש. וגם מה שקרה עם רפאל והאישה ההיא, נו, מה שמה - אישתו, לא תורם מי יודע מה למצבכם העגום... ואפילו שהם רחוקים (לא מספיק אם היית שואלת אותי), אם הם לא היו בסביבה באותו זמן הכל היה אחרת. אבל לא כך הדברים. לו היה זה ביתי, לעולם לא הייתי מניחה לה לחצות את סף הדלת והייתי מגרשת אותה עוד ממורד המדרגות. אבל במקרה שלך, יקירתי, החביבות היא מן השטן ותראי לאן זה הוביל אתכם - לאבדון. ממש לאבדון. אך חזקי ואמצי דודניתי, לבי עמך בכל אשר תפני.
שלך בנאמנות,
דורה.
