|
|
איבדו את המפעל. יקבלו פיצוי
|
|
|
|
|
בית הדין לעבודה בבאר שבע הורה (יום ד', 13.2.08) למפעל מתכת שפונה מאזור התעשיה ארז לשלם פיצויי פיטורים לעובדיו הפלשתינים. מדובר בתשלום של 860 אלף שקלים ל-88 עובדים פלשתינים שעבדו במפעל עז-רום, מפעל שייצר חממות ליצוא והעסיק 142 פלשתינים.
השופט אילן סופר וכן נציג המעבידים שרגא כץ ונציגת העובדים ורד הלל, קבעו כי העובדים זכאים לפיצויים כיון שמקום עבודתם אינו קיים אך קבע כי לפיצויים זכאים גם אלו שכבר קודם לכן לא הצליחו להגיע לעבודה בשל הסגרים והגבלות הכניסה.
בתחילת הדיון נקבע כי החוק החל על העובדים הוא החוק הישראלי למרות שהעובדים הועסקו על-פי החוק המצרי. "לו קבענו כי הדין המצרי חל על הצדדים היינו מסירים מהעובדים הפלשתינים את ההגנה הניתנת לעובדים הישראלים באותו מקום עבודה. הסרת הגנה שכזו הינה הפלייה פסולה שיוצרת אבחנה בלתי מוסרית בין העובדים הפלשתינים והעובדים הישראלים", כתבו השופטים.
השופטים קיבלו את טענת בא-כוח החברה, עו"ד יעקב דנאי, כי החברה לא פיטרה את העובדים אלא סיום עבודתם "נכפה עליה בשל התערבות גורם שלטוני חיצוני ליחסי העבודה. מאחר והממשלה החליטה לסגור את אזור התעשיה לקראת פינויו ובשל הפיגועים הרבים באזור". יחד עם זאת, "קבלת הגירסה העובדתית לפי המדובר בהחלטת ממשלה והצבא, שלא היו בשליטת החברה, אין בה כדי לשנות מהתוצאה לפי הפסקת העבודה זו משמעה פיטורים".
"ההחלטה על ההינתקות משמעותה הייתה אחת, והיא: סגירת המפעל. מקום העבודה של העובדים אינו קיים עוד, ומבחינה זו מדובר באקט של הפסקת עבודה המזכה את התובעים בפיצויי פיטורים", כתבו השופטים. לכן, אם החברה סבורה כי "אקט הפיטורים" נכפה עליה "בשל התנהלות פגומה של המדינה או אורגניה", היא יכולה לתבוע, הם הוסיפו.
עוד קבעו השופטים, כי העובדים הועסקו בהתאם להיתרים וכי "עבודה בהתאם להתרים גם אם היא נעשית שנים רבות, יש לראות בה הסכם לתקופה קצובה. כלומר, חוזה אשר ברור מראש כי לא יוכל להימשך משך תקופה בלתי מוגבלת, גם אם המועד המדויק בו יסתיים ההסכם אינו ידוע מראש". עם זאת, משמעות עבודה עם היתרים היא כי עם פקיעת ההיתר פטור המעסיק בתשלום עבור הודעה מוקדמת, "כאשר המניעה של כניסת העובדים למפעל נעשית בשל אילוצים שלא קשורים במעביד".
השופטים דחו טענות בא-כוח העובדים עו"ד ריאד חלייחל כי החברה לא היתה מעוניינת להעסיק ערבים, "בהקשר מתאים העדפה זו יכולה להתקבל על הדעת אם נבין כי לחברה לא הייתה כל ברירה אלא להפסיק את העסקת העובדים, בהתאם למכסות שנקבעו לה, שהיו מעט שבמעט, בשים לב לכך כי הצדדים ידעו מראש ומסוף 2003 כי המפעל עומד להיסגר. מכאן, שהאמירה לפיה החברה אינה מעוניינת להעסיק ערבים צריכה להתפרש יותר לכיוון אינה יכולה להעסיק ערבים".
כאמור בית הדין קבע כי "נסיבות סיום עבודתם של העובדים מהוות פיטורים לכל דבר ועניין, המזכים אותם בפיצויי פיטורים".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
