מי משך את כספי הפנסיה של יוסף מרדכי? בתביעה שהגיש נגד מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע טען שלא קיבל כספי פנסיה שצבר כדין. לדבריו, עבד בעיריית קריית גת במשך 10 שנים כששימש מורה בבית ספר רוגוזין בעיר החל מחודש ספטמבר 1968 ועד לחודש אוגוסט 1978 במהלכם הופרשו בעבורו כספים לקרן פנסיה. בחודש פברואר 1979, חתם על בקשה לקבל את הכספים שהצטברו לזכותו ולאחר שבוששו מלהגיע סבר שזכויותיו הוקפאו ויהיה זכאי לקבלם בהגיעו לגיל פרישה. מה רבה היתה הפתעתו של מרדכי כשבחודש ספטמבר 2002, בהגיעו לגיל פרישה גילה שבקרן הפנסיה "מחכים" לו רק 1,841 שקל. לדבריו, מעולם לא קיבל סך של 78,197 לירות שנשלחו לפקודתו בצ'ק ועל הנתבעת לשלם את הסכומים "מחדש". מרדכי צרף תדפיסים של שני חשבונות בנק מהם עלה שבחשבונו לא הופקדו סכומי הפנסיה.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהתובע פנה בבקשה לקבל את הכספים והתבקש להמתין חצי שנה. לאחר מכן חתם על טפסים וקיבל צ'ק בדואר בסך של כ-80 אלף לירות שנפרע על ידו. הנתבעת הציגה רישום פנימי שהעיד כי בחודש אפריל 1979 שולם לתובע סכום הפנסיה ותדפיס של חשבונה בבנק הפועלים שהצ'ק נפרע. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר קיבלה השופטת יעל אנגלברג-שהם את התביעה וחייבה את הנתבעת לחשב את הסך של 78,197 לירות נכון לתאריך: 22.4.1979 ולשלם לתובע פנסיה בהתאם בתוספת 5,000 שקל הוצאות. לדבריה, מהנתונים עלה שהצ'ק לא נמשך במזומן בסניף של הנתבעת אלא באמצעות הפקדה לחשבון בנק.
"הנתבעת לא הציגה מסמך ממנו ניתן ללמוד כי הצ'ק נמסר לידי התובע או נשלח בדואר. איש מטעם הנתבעת לא טרח להחתים את התובע על קבלת הצ'ק או לאשר שליחתו בדואר רשום. לא הוצג בפני הצ'ק או העתקו ולא ניתן לוודא כי נמשך לפקודת התובע. המסמך היחיד שלטענת הנתבעת ניתן ללמוד ממנו כי התובע קיבל את הכספים אינו מציין אזכור מפורש לתובע ויש בכך כדי לעורר ספק לעצם העברת התשלום לתובע. גם פניית התובע לנתבעת, על-פי גרסת הנתבעת, תומכת דווקא בטענת התובע כי לא קיבל כספים בשנת 1979".
השופטת הוסיפה שדפי החשבון של התובע לימדו שכספי הפנסיה לא הופקדו, מה גם שאחד החשבונות היה ביתרת חובה והצ'ק היה מסייע לתובע לפרוע את חובותיו. "מכל האמור לא מצאתי שהנתבעת הרימה את הנטל להוכיח שהכספים הנטענים שולמו לתובע דווקא".
