למרות שכבר שנים אי אפשר לקשר בין הדמות של הענק הירוק (THE HULK) לבין סרט טוב או מצליח, יש סוף סוף סרט שיכול לאפיין את הדמות הקצת פחות מוכרת מבין כל יצירותיו של סטן לי הגדול (שמי מיכם שלא מכיר, הוא זה שהגה ממוחו הקודח גיבורי על כמו ספיידרמן, דרדוויל, ארבעת המופלאים, אקס-מן ועוד).
בסרט, שרץ בימים אלו בבתי הקולנוע שלנו, מסופר על ברוס באנר (אדוארד נורטון) מדען, שהשתתף בניסוי שהשתבש (נו, מה?). ברגע שלחץ הדם שלו עולה - כל פעם שהוא מתרגש, כועס, או מתאמץ יותר מדי - הוא הופך לענק ירוק אימתני שהורס כל דבר הנקרא בדרכו.
כדי למצוא את התרופה לדבר המוזר שפוקד אותו מדי פעם, הוא צריך את כל נתוני הניסוי אשר נמצאים אצל חברתו לשעבר ואהובתו הנצחית, בטי רוס (ליב טיילור) אשר ערכה את הניסוי שהפך אותו למה שהוא.
בו-בזמן הוא בורח מפני גנרל ת'אדוס רוס (וויליאם הארט) אשר רוצה לשכפל אותו כדי ליצור סופר חיילים וכדי להעניק לסרט גם מימד דרמטי, הוא אביה של אותה בטי רוס. הגנרל נוקט צעד קיצוני כאשר הוא מעניק כוחות קיצוניים לאחד מחייליו, אמיל בלונסקי (טים רות') אשר רוצה בכל מאודו כח חזק יותר.
חברות יוניברסל ומארוול לא יכלו לקחת יותר מדי סיכונים בקשר לסרט הזה - אחרי הכשלון של הסרט הקודם משנת 2003 בכיכובו של אריק באנה העצי.
ולכן, הם הוסיפו קטעי אקשן, הורידו קטעי דרמה, חסכו בעלילה, הוסיפו קישוריות למעריצים שרופים של הדמות ובעיקר ניסו להפוך את הענק לסוג של קינג קונג ירוק וחסר פרווה. יצור חסר אונים שהורס כל דבר שזז ופועל רק לפי הוראותיה של הבחורה בה הוא מאוהב קשות.
יש עלילה, אך היא מתחילה מהאמצע ולאט לאט משלימה חלקים - אך לא את הכול.
תפקידו של סרט הוא לספר סיפור, אך פה מרוול ויוניברסל נהגו בצורה אחרת, הם סיפרו חלקים-נרחבים אמנם, אך חלקים- מן הסיפור; הם השאירו קצוות פתוחים כמי שאומרים "אין לנו כח לדחוף את כל הסיפור בשעתיים, אז תעשו מחקר על הדמות לפני שאתם באים לסרט ותבינו בעצמכם את מה שלא כתבנו".
מרוול מצדם, מילאו את הסרט באהבה עצמית חסרת גבולות; כדי להבין את כל המחוות העצמיות אתם צריכים לראות את כל סרטי החברה מחמש השנים האחרונות.
אחד הדברים הטובים בסרט הזה הוא המשך המגמה המעולה של סרטי הקומיקס בשנים האחרונות; ליהוק שחקנים שממש יודעים לשחק לתפקידים הראשיים.
תפקיד חייו של נורטון זה לא, אבל סיכוי שבזכות התפקיד הזה הוא סוף - סוף יוגדר ככוכב על בהוליווד, דבר שבהחלט מגיע לו כבר שנים.
זה גם לא הסרט שיחזיר לליב טיילור את מקומה בהוליווד, לא בגלל שהיא לא יודעת לשחק, או בגלל שהיא לא יפה (כי היא כן), אלא בגלל שתפקידה מסתיים בנשיקה בגשם זלעפות (עוד רכיבה על גל הצלחה - הפעם של ספיידר-מן) ובצעקה לענק מדי פעם שיפסיק את מה שהוא עושה ומרגיעה אותו כשהוא צועק על הברקים במערה גבוהה (קינג-קונג או לא קינג-קונג?!)
בשורה התחתונה, זה סרט אקשן נחמד, וסרט קומיקס לא רע, למרות שבסרט הזה שום תכונה היא לא מספיק אבסולוטית; או שהוא לא מספיק קודר ואפל, או שהוא לא מספיק מצחיק, או שהוא לא מספיק דרמטי.
זה אולי קצת הורס את הסרט, כי מרוול ניסו ללכת בשיטה של השלם גדול מסך חלקיו, אך פה כל חלק הוא בגודל שונה לחלוטין ובלתי ניתן לעשות מכנה משותף, כך שהסרט מחולק לחלקים מאוד ברורים הבלתי ניתנים לחיבור.
אם ברשימת סרטי החובה שלכם לקיץ יש סרט קומיקס, אולי כדאי שתלכו על בטוח - "איירון-מן" שאבסולוטי בתכונת הקלילות שלו), אם בא לכם אקשן ולראות מפלצות נוהמות והורסות בניינים, לכו ל"הענק הירוק".
