חיוך של תינוק, הגורם לכל אמא אושר גדול, מפעיל גם את מרכזי הגמול של המוח שלה. כך על-פי מחקר שפורסם לאחרונה בעיתון "Pediatrics" ובוצע על-ידי חוקרים מקולג' ביילור לרפואה.
הממצאים יוכלו לעזור למדענים לחקור את הקשר המיוחד בין האם לתינוק, וכיצד קשר זה משתבש לפעמים.
מערכת היחסים בין אמהות לתינוקות חיונית להתפתחות הילד. במקרים מסויימים, מכל סיבה שלא תהיה, מערכת יחסים זו אינה מתפתחת באופן נורמלי, והתוצאה היא הזנחה והתעללות שעלולים להיות בעלי השפעה הרסנית כמובן על התפתחות הילד.
כדי לחקור קשר זה, ביקשו החוקרים מאמהות לילד ראשון, בגיל 5 עד 10 חודש, להתבונן בתמונות של התינוק שלהן ושל תינוקות אחרים, בזמן שהן עוברות בדיקה בעזרת סורק תהודה מגנטי תפקודי, המודד את זרימת הדם במוח. במהלך הסריקות, האזורים ש"נדלקו", כלומר נראתה בהם עליה בזרימת הדם, סיפקו לחוקרים רמז למקום בו מתרחשת פעילות במוח.
בחלק מהתמונות, התינוקות חייכו ונראו שמחים. בתמונות אחרות הם נראו עצובים, ובחלק מהתמונות הייתה להם הבעה רגילה.
החוקרים גילו כי כאשר האמהות התבוננו בפני התינוק שלהן, אזורי מפתח במוח הקשורים לגמול נדלקו במהלך הסריקות.
האזורים שגורו כתוצאה ממראה התינוק היו אלו הקשורים לנוירוטרנסמיטר דופמין. במיוחד, היו אלו אזורים של האונה הקדמית המעורבים בעיבוד רגשות, מחשבה והתנהגות מוטורית.
מדובר באזורים שבניסויים אחרים הופעלו כתוצאה מהתמכרות לסמים. החוקרים הגיעו למסקנה כי מראה התינוק המחייך גורם לאם לתחושה של "'סוטול' טבעי".
הם גילו גם כי עוצמת התגובה תלויה בהבעות פניו של התינוק.
הפעילות הגבוהה ביותר התעוררה ממראה של פנים מחייכות. השפעה קטנה יותר זוהתה בתמונות של תינוקות עם הבעות עצובות או טבעיות.
החוקרים זיהו כי קיימת תגובה שונה לפנים עצובות. למעשה, הם גילו שוני מועט בתגובה של המוח אצל אמהות שהתבוננו בפני התינוק שלהן כשהוא בוכה לזו שהתעוררה ממראה פניו של תינוק לא מוכר.
בסה"כ, האמהות הגיבו בצורה חזקה הרבה יותר לפניהם של התינוקות שלהן עצמן מאשר לאלו של תינוקות לא מוכרים.
ההבנה של הדרך בה אמהות מגיבות בצורה ייחודית לתינוק שלהן, כשהוא מחייך או בוכה, עשויה להיות הצעד הראשון בהבנת הבסיס הטבעי לקשר בין האם לתינוק.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
