דיאב איימן תבע את שירותי רכב אהרון כחלון (1999) בע"מ בבית משפט השלום בתל אביב בסכום של 23,050 שקל בגין בדיקת רכב לקויה. מכתב התביעה עלה שבחודש מרס 2007, קנה התובע רכב מסוג סיאט, מודל 2001, תמורת 41,000 שקל לאחר שבדק אותו במכון בבעלות הנתבעת. בדוח שמסרה הנתבעת, ושבעטיו קנה התובע את הרכב, נקבע שבשלדת הרכב הוחלף פח חזית כולל גשר עליון ונעשו תיקוני פח. לא צוינו פגמים ופגיעות בדופן הפנימי ובקורות השלדה. זמן קצר לאחר מכן נבדק הרכב בשני מכונים שונים, והללו קבעו שהרכב עבר תאונה חזיתית, בוצעו בו תיקונים והיה חשד לפגיעה משמעותית בקורת השלדה.
לאור זאת האשים התובע את הנתבעת ברשלנות וכמי שאחראית לירידת ערך הרכב בשיעור של 30% המהווים סך של 12,300 שקל. התובע הוסיף שבדוח הבדיקה שמסר אחד המכונים צוין: "בבדיקה שביצענו, נמצא שהרכב תוקן לפי הוראות היצרן מבחינת שילדה, תיקוני פח וזווית היגוי ונמצא תקין וכשיר לנסיעה".
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את התביעה בהעדר עילה. לדבריה, לא התבקשה לבצע בדיקת שילדה מורחבת ואינה מבצעת בדיקה שכזו. "אנו מבצעים בדיקות בהתאם להנחיות משרד התחבורה שבסופן נמסר ללקוח, דוח טכני המפרט את הליקויים והפגמים. בדוח נקבע שמצבו של הרכב ירוד מאוד ושתי מערכות תקינות ושבע מערכות אינן תקינות . בבדיקת המרכב נרשמו, במפורש, ליקויים בעלי משמעות גבוהה: 'פגיעה/תיקון/איכול/ החלפה פח חזית כולל גשר עליון מולחם'. על אף הדוח החליט התובע לרכוש את הרכב". הנתבעת הוסיפה שהתובע אמור היה לפנות למוסך מורשה ולקבל הסברים המתייחסים לליקויים ברכב, וזאת לא עשה. כמו-כן שמהמסמכים שצירף עלה שהרכב תוקן בצורה טובה שאפשרה נהיגה בטוחה. "לעתים יש צורך בהוצאת חומרי איטום והסרת צבע על-מנת לגלות את התיקונים שבוצעו ברכב". בחוות דעת מטעם שמאי הנתבעת, נקבע שלרכב ירידת ערך בשיעור של 8% בלבד ולא כפי שטען התובע. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בחיוב בהוצאות.
הצדדים הסכימו, להצעת בית המשפט, שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, פסק השופט מנחם (מריו) קליין, שלסילוק כל טענה הקשורה בתיק, תשלם הנתבעת לתובע 2,700 שקל, מחצית מהוצאות המשפט וכן סך של 720 שקל בגין שכר טירחת עו"ד.
"מטופס הבדיקה עלה שהרכב בעל ליקויים רבים, ועל אף עובדה זו בחר התובע לרכוש את הרכב. לא ניתן הסבר מניח את הדעת, מדוע בוצעה בדיקה נוספת לאחר הרכישה ולא בטרם הרכישה - הדבר מצביע על חשש שאחז בתובע באשר לתקינות הרכב". השופט קבע שהתובע לא פעל כקונה סביר והסתכן מרצון. "נראה כי התובע שהיה מודע לדוח המכון, לא פעל כאדם סביר, שכן בשבע מערכות מתוך תשע, נמצאו ליקויים ועל אף זאת בחר לרכוש את הרכב במחיר מחירון מבלי לבצע הערכת שווי תיקונים". יחד עם זאת הוסיף השופט, שהנתבעת החסירה בבדיקתה פרטים מהותיים בהקשר לפגיעה בדופן תא המנוע ופגיעה במרכב.
"נראה כי גם במצב דברים בו היה פועל התובע בהתאם להוראות משרד התחבורה, ופונה למוסך מורשה לא הייתה בידיו האפשרות להעריך את הנזקים האמורים ולתמחרם. הנתבעת כנותנת שירותים, מחויבת לפעול בנאמנות, במקצועיות ובמסירות כלפי לקוחותיה ובעת הצורך לחרוג מהגדרות יבשות של משרד התחבורה על-מנת להבהיר ללקוח את הליקויים ברכב".
