|
|
חלוקה של הערימה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
לאחר הפרטת מספר רב של קיבוצים, מסתמן שלב נוסף בקפיטליזם -באתרים שזוהו מאז ומתמיד כמשק שיתופי ללא כוונות רווח ליושביו. שנת 2007 סימנה מהפך בקיבוצים, וחברים זכו להנות מרווחים שחולקו בסכומים של עד 30,000 שקל לחבר בשנה. אשתקד חולקו בפעם הראשונה רווחים ב-35 קיבוצים בנגב, הגליל המערבי ועמק יזרעאל.
אם בעבר היה נהוג לתת תוספות מינוריות לתקציב האישי, ללא הגדר ברורה של צורת החלוקה והבסיס לה, הרי שהחל משנת 2007 בוצעה חלוקת לפי מודלים חדישים המתבססים על מנגנון שיוך הון ונכסים. ואם בעבר היה נהוג להגדיל את התקציב האישי - בוצעה עתה חלוקת הרווח כדיבידנד מתוך ההון העצמי. כמו-כן הולכת וגוברת הפעלת לחץ של חברי קיבוצים שבהם טרם התקיימה חלוקת רווחים על הנהלת האגודה לחלק רווחים.
השיפור בתוצאות מושפע גם ממכירת יחידות ההשתתפות בתנובה - אם כי בחלק גדול של התנועה הקיבוצית שימשה תמורה זו לפירעון חוב ולהפקדות בפנסיה. בקיבוצים בו רמת החוב נמוכה והפנסיה מוסדרת, חולקו רווחים לחברים, גם מתוך כספי תנובה. בעבר גם אם היו נוהגים לחלק רווחים לחברים היה נהוג לכנות זאת "בונוס" או "תקציב נוסף". כיום אין מניעה בכפוף לתקנון מתאים להכריז על חלוקת רווחים באגודה, ולבצע רישום חלוקה זו כמו בכל חברה המחלקת דיבידנד לבעלי מניותיה. המתנגדים לחלוקה טוענים כי אין לחלק רווחים שכן הכסף נדרש להשקעות, החזר חובות, הפקדה לפנסיה ובמיקרים פחות "סימפטיים" לפירעון חוב פיגורים לספקים.
