ועדת השרים לענייני חקיקה בראשות שר המשפטים מאיר שטרית, קיבלה ביום ב' (25.6.01) החלטה, לפיה תתמוך הממשלה בהצעת חוק שתימנע הסגרה של תושב ישראל שמלאו לו 70 שנה.
בהצעה תמכו, בין היתר, שר התיירות גד זאבי, שר האוצר סילבן שלום, שר העבודה והרווחה שלמה בניזרי, שר הבריאות ניסים דהאן, השר בלי תיק אליהו סויסא והשר בלי תיק דני נוה. כנגד ההצעה הצביעו שר המשפטים מאיר שטרית, והשרים בלי תיק סאלח טריף וציפי לבני.
הצעת החוק הזו, שהתקבלה על-אף התנגדותו של השר שטרית, נועדה למנוע את הסגרתו של חיים ברגר (יליד 1926) לארה"ב, בגין עבירות חמורות שביצע לכאורה בארה"ב. ברגר - חרדי שעמד עד לפני כחמש שנים בראש ישיבה בארה"ב, הגיע לישראל ב-1996, לאחר שנפתחו כנגדו ההליכים הפליליים בארה"ב. ב-1997 הוא קיבל אזרחות ישראלית, ועתה - מכוח אזרחותו - הוא מבקש את הגנת ישראל מפני הסגרתו.
היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, הזהיר, כי ההחלטה בכלל והצעת החוק בפרט - אם תתקבל, עלולים לגרום לתגובה חריפה מצד התביעה האמריקנית, שלא תוכל להשלים עם התחמקותה של ישראל מקיום האמנה הבינלאומית עליה חתומות גם ישראל וארה"ב. רובינשטיין עמד בשנים האחרונות בפרץ, ונאבק למען הסגרתו של ברגר כמתחייב מן הדין ומן האמנה עליה חתומה ישראל.
ההחלטה התקבלה בלחצם של כמה חברי כנסת מיהדות התורה, שביקשו לסייע לחיים ברגר. כנגד ברגר הוגש בארה"ב כתב אישום חמור, שבו הוא מואשם בקנוניה בהיקף של מיליוני דולרים יחד עם אחרים. התביעה האמריקנית ביקשה את הסגרתו מישראל, בגין שמונה סעיפי אישום.
היוזמה לפעול בדרך זו קרמה עור וגידים, לאחר שניסיונותיו של חיים ברגר לקבל את הגנתה של המערכת המשפטית בארץ מפני הסגרתו, או לפחות לרצות את עונשו בישראל - אם וכאשר יורשע בארה"ב, לא צלחו: בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי הוא בר-הסגרה (השופטת רות אור), וכי אין להתנות הסגרתו לארה"ב בכך שיוחזר לישראל לריצוי עונשו, אם יורשע; בית המשפט העליון בהרכב שלושה שופטים דחה ערעור שהגיש (ברוב של שניים - הנשיא אהרן ברק והשופטת טובה שטרסברג-כהן, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיא שלמה לוין). שתי ערכאות אלה קבעו, כי ברגר אינו "תושב ישראל" במובן המלא של המילה, הוא בר-הסגרה, ואין כאמור להתנות הסגרתו בהחזרתו לריצוי העונש. הנימוקים שהועלו על-ידי ביתה משפט: ברגר נמלט לישראל לאחר שנפתחו נגדו הליכים פליליים; הוא ביקש אזרחות ישראלית כדי לקבל כאן הגנה, ולא נוכח זאת שמרכז חייו הוא כאן; בקשת ההסגרה הוגשה ב-1996, עוד קודם שקיבל את אזרחות ישראלית (ב-1997);
ברגר הגיש מאז בקשה לקיים דיון נוסף בבית המשפט העליון, בהרכב מורחב. בקשתו התקבלה. עתה תלוי למעשה ועומד הערעור לקביעת הדיון בהרכב שבעה שופטים.
מי שניצח על המערכה המשפטית, וגם פעל מאחורי הקלעים ליצירת החוק הסקנדליסטי, הוא פרקליטו - שר המשפטים לשעבר עו"ד דוד ליבאי. חברי הכנסת של יהדות התורה, ובהם ח"כ שמואל הלפרט, הם שהובילו את המערכה הפוליטית לתמיכה בהצעת חוק זו. גם ח"כ אריה גמליאל (ש"ס) ומיכאל קליינר (חרות) חתמו על הצעת החוק.
האישומים
כאמור, כנגד ברגר תלוי ועומד כתב אישום חמור בארה"ב. על-פי כתב האישום, קשר ברגר, יחד עם שותפיו - אברהם דוד-פריזל, קלמן סטרן, דוד גולדשטיין, ויעקב (יצחק) אלבאום, לקבל במרמה, באופן בלתי חוקי, ברצון וביודעין, סכומים של מיליוני דולרים מהממשלה הפדראלית של ארה"ב, לטובתם ולטובת גורמים אחרים בקהילה החסידית של ניו סקוור במדינת ניו יורק בארה"ב.
על-פי החשד, הונו "הקושרים" משנות ה-70 ועד 1996 את משרד החינוך האמריקני, משרד הדיור, הרשות לביטוח לאומי, מינהלת עסקים קטנים, ורשויות המס של ארה"ב. "הקושרים" השתמשו בגורמים בהם שלטו ואותם ניהלו, כדי להונות את הרשויות. עם הגורמים המעורבים נמנים: הישיבה בניו סקוור, סמינר גרוס לבנות, קולג' רוקלנד (RCC), סמינר תולדות יעקב יוסף (TYY) ורשויות הדיור של ניו סקוור.
בחלק מהתקופות בהן מדובר, היה ברגר בתפקיד נשיא סמינר גרוס לבנות, נשיא הישיבה של ניו סקוור וכן נשיא ויו"ר מועצת המנהלים של TYY. בכתב האישום כנגדו הוא מואשם בנטילת כספים לכיסו וגם לטובת הגופים בראשם עמד.
