תורת הסיכויים

האם למכבי תל אביב יש סיכוי לזכות העונה ביורוליג? המועדונים שזכו ביורוליג מאז הקמתה הבליטו ארבעה גורמים עיקריים: מאמן, עושה משחק, תקציב, מסורת.

מאמן: היורוליג תהיה משופעת העונה במאמנים בשנתם הראשונה במפעל שסביר להניח לא יזכו בו. חשיבות המאמן בזכייה ביורוליג היא כמעט מוגזמת. מאמנים מעטים זוכים בתואר הזה, והם אטורה מסינה, זלימיר אוברדוביץ', פיני גרשון. ההבדל בינם לבין שאר המאמנים הוא לא רק הקבוצות העשירות והמבוססות שהם מאמנים, אלא הניסיון שלהם בתכנון עונה, ברוטציה רחבה ובהתמודדות עם לחצים.

היו בעשור האחרון עוד קבוצות עשירות ומנוסות מלבד צסק"א, מכבי ופנאתינייקוס, והן כשלו. ריאל מדריד, אולימפיאקוס, גם צסק"א לפני מסינה נכשלה. גרשון, מסינה ואוברדוביץ' חילקו ביניהם את מרבית התארים כי כל אחד מהם היה אוטוריטה בקבוצתו. אוברדוביץ' באתונה הוא בלתי פגיע גם כשהוא נכשל, ולכן הוא מרשה לעצמו לעשות ניסיונות, וגם להיכשל מידי פעם, כמו בעונה שעברה בה פאו עפה בטופ 16. כאשר הקפטן פרנצ'סקו אלברטיס ניסה להרים מרד נגד אובראדוביץ', לקח אותו מנהל הקבוצה מאנוס פאפאדופולוס לטברנה ואמר לו "האחים (הכינוי לאחים ינאקופולוס, בעלי פאו) לא יגעו בו".

מסינה הגיע למוסקבה ואמר למנג'ר הדומיננטי סרגיי קושצ'נקו שאצלו אין התערבות מקצועית. גרשון קבע לעצמו את עוזריו, את יורשיו, ולא חשש לצאת נגד מעסיקיו כאשר חשב כי זה יועיל. אפי בירנבוים לא מנוסה בתכנון עונה שכוללת פיינל פור של היורוליג, לא מנוסה ברוטציה רחבה, והקרדיט שהוא מקבל מהנהלת מכבי פחות או יותר נגמר עם החתמת מרכוס בראון.

עושה משחק: פארקר, שאראס, מקדונלד, בודירוגה, פאפאלוקאס, דיאמנטידיס, ריגודו. אלו האנשים שהובילו קבוצות לתואר היורוליג. קרלוס ארויו לא היה שם. לעומת זאת, ארויו הוא אחד מחמשת עושי המשחק הטובים בליגה. מי שקוראים עליו תיגר הם טרל מקינטייר מסיינה, תיאו פאפאלוקאס מאולימפיאקוס, דיאמנטידיס ושאראס בפאו, נבארו בברצלונה. פלאניניץ' בצסק"א וראקוצ'ביץ' בטאו לא באזור שלו.

עושה משחק ביורוליג, לאו דווקא מעמדת הרכז, הוא מפתח רב חשיבות. מכיוון שהיורוליג היא למעשה ליגה מצומצמת של קבוצות שמחלקות ביניהן את ההשתתפות בפיינל פור, קשה מאד להפתיע. כולם מכירים את כולם כבר די הרבה שנים. עושה המשחק שמבצע את השינוי ברגעים המכריעים, מישהו ללכת אליו כפי שמכבי הלכה לפארקר ושאראס, ופאו לבודירוגה בתחילת העשור, הוא שובר שוויון מקצועי, כמו מאמן מנוסה. לארויו זה ייקח זמן, בעיקר להפנים את הרגלי השיפוט המופרכים באירופה. אם למכבי תהיה סבלנות, היתרון הגדול שלה עשוי להיות פה.

תקציב: ביורוליג אין מונאקו או פורטו, שהיו יכולות לגנוב את הצ'מפיונס ליג. אין כאן חולון. אין טמפה ביי בגמר הוורלד סירייס בבייסבול. ביורוליג אין שודדים. היו שתיים לפני עשור - ז'אלגיריס קובנה ב-99, מכבי ב-2000 - ומאז העולות לפיינל פור הן ממועדון הגדולות, וכך גם הזוכה. תקציב המינימום לעלייה לפיינל פור הוא 10 מיליון יורו. מכבי עומדת בו. ההחתמה של מרכוס בראון מעידה על פתיחות של ההנהלה לחרוג ממסגרת התקציב, פתיחות שלא אפיינה את מכבי בעבר. בהחתמת בראון, כאשר שמי הכלכלה קודרים, מצטרפת מכבי לנוהג בכדורסל האירופי לפיו הקשר בין הכנסות להוצאות אינו הדוק. על-מנת להתמודד על התואר, כאשר מחלקת הסקאוט של דני גוט עדיין בחיתוליה, התנהלות כזו חיונית, גם אם ההחתמה של בראון לא מספיק מנומקת.

מסורת: מועדון הגדולות כלל בעבר גם את שתי הקבוצות של בולוניה, בנטון ואפס פילזן, שבשנים האחרונות עברו משברים כלכליים ופוליטיים. בשנים האחרונות הוא כולל את צסק"א (6 הופעות בפיינל פור מאז 2002), ברצלונה (2), טאו (4), פנאתינייקוס (3), סיינה (3) ומכבי תל אביב (5). אולימפיאקוס עם תקציבה הענק ומסורת לא מבוטלת לפני הקמת היורוליג גם באזור. מסורת של מועדון זה עניין לא תמיד מובהק. אולם מסורת זה מה שמאפשר לשחקן חדש במכבי תל אביב להבין מה נדרש ממנו. כפי שמרקוס בראון מרגיש כעת. כפי ששחקני מכבי החדשים ירגישו במשחק הראשון בתל אביב. מסורת זה השפעה על שופטים, יריבים, מזכירות. מסורת זה לגשת להתמודדות מנקודת הנחה שתנצח, כי ניצחת בעבר ואתה יודע את הדרך לניצחון. המסורת של מכבי תל אביב היא מיתולוגיה.

סיכום: מכבי בנחיתות בעמדת המאמן, במצב סביר בעמדת עושה המשחק ובתקציב, ובעדיפות במסורת. התקציב הוא רלוונטי לתחילת העונה, לכן מהיום הדברים תלויים מאד באפי בירנבוים ובזמן ההסתגלות שיידרש לו. מכבי לא הצליחה בפעמים האחרונות שהימרה על מאמנים לא מאד מנוסים ביורוליג, דייויד בלאט ועודד קטש. האם יש לה סיכוי עם בירנבוים? פעם שאלתי את דרק שארפ, לפני משחק חוץ כמעט בלתי אפשרי, אולי במוסקבה או באתונה, את השאלה. הוא ענה: אתה צריך לשאול אותם, את היריב, האם יש לו סיכוי, "למכבי תמיד יש סיכוי".