המשבר הכלכלי אינו פוסח גם על הוליווד, אך הגמישות המפורסמת שלה בעיתות מצוקה מוכיחה עצמה בינתיים, והאנליסטים נותרו אופטימיים.
אפילו בשנים 2001-2000, במהלך המשבר של התפוצצות בועת הטכנולוגיה העילית ופיגועי 11 בספטמבר, גדלו הוצאות הצרכנים בארה"ב על סרטי קולנוע - ובכלל זה רכישת כרטיסים בקופות, השכרת סרטים ורכישות קלטות וידיאו לבית - ב-10%, ל-28.4 מיליארד דולר.
בשנים 1991-1989, אף הן שנות משבר כלכלי, גדלו ההוצאות על סרטים ב-8.5% ל-16.8 מיליארד דולר. ובשנות המיתון 1982-1980 כאשר הופיעו בשוק בראשונה בהמוניהן קלטות ה-VHS, קפצו ההוצאות של האמריקנים על סרטים ב-47%.
הוצאות הצרכנים על סרטים בשלוש השנים שחלפו אומנם קפאו על שמריהן, אבל המקום שבו סובלים אולפני הוליווד יותר מכל הוא בורסת המניות, ואף לא אחד מששת האולפנים הגדולים אינו בבעלות עצמאית, כך שקשיי השוק של החברות שהאולפנים שייכים להן נובעים מגורמים רבים שאינם קשורים בהכרח להוצאות על סרטים.
מ-12 בספטמבר - יום המסחר האחרון בבורסה קודם שהכריז בנק ליהמן בראדרס על פשיטת רגל, תחילת המפולת הנוכחית - ועד יום ו' האחרון, נפל מדד סטנדרד אנד פור'ס 500 ב-30%. באותם ששה שבועות נפלו המניות של החברות בעלות האולפנים - טיים וורנר, סוני, וייאקום, ניוז קורפ, וולט דיסני וג'נרל אלקטריק - כמעט ב-35% בממוצע. חברות רבות אחרות התלויות בהחלטות הצריכה של הצרכנים נפלו ב-50% ויותר.
יש גם כסף
אשר למימון, גם אם מקורות חיצוניים מסוימים אבדו או עברו להשקעות אחרות, המנהלים בהוליווד והאנליסטים בענף בוטחים ביכולתם של האולפנים להמשיך להפיק סרטים עתיקי תקציב, שהם מקורות ההכנסה הגדולים ביותר שלהם.
בעוד המימון הפרטי מתייבש, יש עוד מקורות מימון ואשראי פנימיים, אומר אחד האנליסטים. לדוגמה, חברת וייאקום, בעלת אולפני פרמאונט, היא גם בעלת רשת הכבלים MTV, ערוץ הילדים ניקלאודיאון, וערוץ הקומדיות קומדי סנטרל, שהכנסותיהם קבועות ובמזומן, תכונה המספקת מרווח נשימה לענף ייצור הסרטים, שהוא מטבעו בעל אופי של הימור והכנסותיו עשויות להשתנות באופן דרמטי.
רשתות הכבלים מכניסות מיליארדי דולרים במזומן, אומר האנליסט. זה היה הרעיון שמאחורי שילוב אולפני הסרטים בתוך קונגלומרט ענקי המסיר במידה רבה את חסרון תנודתיות הרווח שלהם.
