הניה פטוקה וישעיהו סטוקה תבעו את חברת נתיבי אוויר טורקיים בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה לאחר שמזוודתם ניזוקה ונעלמו ממנה פריטים יקרים. לטענתם, שכשנחתו בשדה התעופה ביוהנסבורג בחודש דצמבר אשתקד, גילו שהמזוודה נקרעה לאורכה. "משקל התכולה החסרה היה 10 ק"ג, וניסיונותינו ליצור קשר עם הנתבעת במהלך הימים הראשונים בדרום אפריקה לא צלחו". לטענתם, עם שובם ארצה, פנו לנתבעת בכתב וזו דחתה את בקשתם לפיצוי בקביעה שפנו באיחור ולא בתוך 7 ימים מקבלת המזוודה. התובעים ביקשו פיצוי ממוני בסך 900 שקל ופיצוי בגין עוגמת נפש לשיקול בית המשפט.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את התביעה על הסף משום שהתובעים לא הגישו מחאה בכתב בתוך 7 ימים, מקבלת הכבודה, בהתאם לסעיף 26 (2) לאמנת ורשה. כמו-כן שהפיצוי בגין הפריטים שאבדו, מוגבל ועומד על 25 דולר לקילוגרם כבודה. "משקל הכבודה שאבד הסתכם ב-3 ק"ג בלבד והפיצוי צריך להיות 75 דולר בלבד". הנתבעת הוסיפה שאמנת ורשה וחוק התובלה האווירית אינם קובעים פיצוי בגין עוגמת נפש ויש לדחות ראש נזק זה.
בפסק דין שניתן לפני שבועיים וחצי, בהעדר הצדדים, חייב השופט אינאס סלאמה, את הנתבעת לשלם לתובעים 900 שקל בתוספת 400 שקל הוצאות משפט. לדברי השופט, התובעים עמדו בחובת הדיווח על אובדן הכבודה בתוך 7 ימים כשפנו לדלפק 'אבידות ומציאות' בשדה התעופה ביוהנסבורג, סמוך לנחיתתם, ונאמר להם שטופסי הדיווח ישלחו אליהם למלון בפקס. "התובעים צוידו בהודעה אודות כבודה שאבדה, ושהכילה את שמה של הפקידה עמה שוחחו, דרכי ההתקשרות עמה ומספר פנייתם". השופט הדגיש שהטפסים לא נשלחו, בסופו של דבר, וניסיונותיהם ליצור קשר עם הפקידה העלו חרס. השופט קבע שאין לפצות את התובעים בגין נזק לא ממוני, למרות שללא ספק נגרמה להם עוגמת נפש ואי נוחות, מאחר וראש נזק של עוגמת נפש אינו בר פיצוי בהתאם לאמנה ולחוק התובלה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
