ארבעים שנה לאחר שנפצע עם כל צוות הסיור שלו, במהלך מתקפת טט, קיבל הנחת לשעבר פראנק אמברוז מדיוויזיה 1 של הנחתים את מדליית כוכב הכסף על גבורתו בקרב. במהלך הקרב נקלע הסיור לאש של שני גדודים מצבא צפון וייטנאם, שחיכו במארב לסיור האמריקני.
מתקפת טט פרצה בראש השנה הוייטנאמי (טט), בסוף פברואר 1968. כוחות ויטקונג וצבא צפון וייטנאם פתחו במתקפה כוללת על פני כל דרום וייטנאם, וזכו להישגים ניכרים בתחילתה. בין השאר, נפלה בידיהם שגרירות ארצות-הברית בסייגון, בירת הדרום. אחרי כעשרה ימים התעשתו האמריקנים, והדפו את הכוחות הפולשים מכל מאחזיהם. כ-75 אלף אנשי ויטקונג נהרגו במתקפת-הפתע, שחיסלה את הוויטקונג ככוח לוחם. בעקבותיה, פירקה צפון וייטנאם דיוויזיות חי"ר שלה, והחדירה את אנשיהן לדרום וייטנאם, כדי שיחליפו את הוויטקונג, שהושמד בקרבות.
אמברוז חיפה על חילוץ חבריו, והמשיך לירות למרות שרצו לפנותו באחד מסוקים הראשונים, שהוזעקו לחלצם. לאחר הקרב, פונה לבית-חולים צבאי, שבו הועלה לדרגת טר"ש. אמברוז נפצע קשה בידו ובראשו, וספג רסיסים רבים בגופו. למרות זאת, לא חדל מלחפות על חילוץ חבריו, והתפנה אחרון מהשטח.
הטיפול בהמלצה לעטר את אמברוז במדליה הופסק עקב מחדל של חיל הנחתים - אולי כיוון שאמברוז אושפז בבית-חולים בעיר דא-נאנג אחרי התקרית - ואמברוז שכח מהעניין. לפני ארבע שנים נפגשו מחדש אנשי יחידתו, ונזכרו באירוע. להפתעתם, גילו שלא קיבל מדליה על גבורתו. אחד מחבריו לנשק החל "לגלגל" את הבירור. בתחילת השנה הודיעו לאמברוז, שהנשיא בוש אישר את עיטורו במדליה, וביקשו, שיקבע באיזה בסיס צבאי רצונו לערוך את הטקס. אמברוז בחר לקבל את העיטור בבסיס הטירונים של המארינס בפאריס איילנד.
במהלך הבירור התברר, כי יש מחלוקת בין מפקדת חיל הנחתים לבין מפקד גדודו. מפקדת החיל טוענת שמעולם לא קיבלה המלצה לעטר את טר"ש אמברוז, ואילו קולונל ויליאם רוקי, המג"ד שלו, טוען, שהגיש את ההמלצה.
לפי החוק האמריקני, ההמלצה לעיטור צריכה להיעשות תוך שלוש שנים מהמעשה; ולא, קצין, שהיה נוכח בשטח, צריך להמליץ לעטר את החייל. לכן, קפטן (בדימוס) ג'יימס מיטשל, המ"פ של אמברוז, היה צריך לכתוב המלצה לעיטור ביוני 2006. במהלך הבירור נבדקו תחקירי הקרב והתיקים הרפואיים של כל אנשי הסיור.
"לחמנו קשה כדי לעטר את אמברוז, כיוון שהוא ראוי לעיטור", אמר קולונל (בדימוס) רוקי. ואילו טר"ש (בדימוס) אמברוז אומר, שאינו כועס על הדיחוי. מעולם לא חשב על מדליה. הוא אמר, "המדליה מחמיאה לי מאוד, אך שכחתי כבר את העניין, והמדליה לא תשנה מאומה בחיי".
