למרות פגמים בהליך - הישראלי יוסגר לרוסיה

בית המשפט המחוזי בירושלים הכריז (יום ד', 24.12.08) כ"בר הסגרה" לרוסיה על שמשון שבייב, ישראלי עולה מרוסיה, המואשם ביחד עם עוד שני שותפים בעבירות של שוד ורצח אישה.

בהחלטה כתב השופט יעקב צבן כי למרות פגמים בהליך החליט לקבל את בקשת ההסגרה מאחר שהמדינה צריכה לעמוד בהתחייבויותיה הבינלאומיות וכן בשל הצורך שלא להפוך את ישראל למקום מקלט לעבריינים.

שבייב מואשם כי בשנת 1999 היה מעורב ביחד עם עוד שני שותפים, בשוד וברצח אישה, קרובתו של אחד מהשותפים. לשבייב מיוחסת רציחתה של האישה. באישום נטען כי במהלך השוד "תקף שבייב את האישה, היכה אותה בראשה, קשר את ידיה, הדביק על פיה נייר דבק. לאחר מכן, חנק שבייב את האישה בהניחו את ידיו על אפה ופיה עד שגרם למותה".

לאחר הרצח גנבה הכנופיה שלל מדירת האישה, לרבות כסף מזומן, תכשיטי זהב וכסף ומצלמת וידאו. שני השותפים הורשעו ברוסיה ואף הפלילו את שבייב. זה עלה לישראל באותה שנה ואף קיבל אזרחות ישראלית.

דחיית טענות על-רקע אנטישמיות

כאמור נגד שבייב הוגשה בקשת הסגרה המבוססת בין היתר על הפללת שותפיו וכן על מסדר זיהוי ודוח נתיחה שלאחר המוות. בא-כוחו של שבייב, עו"ד מיכאל עירוני, טען כי יש לדחות את בקשת ההסגרה על-רקע הסכנות האורבות למרשו בשל מצב זכויות האדם ברוסיה וכן בשל השיהוי הרב, 9 שנים, בהגשתה.

כאמור, בקשת ההסגרה אושרה. השופט יעקב צבן ציין כי חומר הראיות מקים "אחיזה לאישום" הדרושה לביסוסה של בקשת ההסגרה. הוא דחה את טענות שבייב על סכנות האורבות לו בשל האנטישמיות ברוסיה. "אלו טענות כלליות אשר אינן נוגעות דווקא לעניינו של שבייב ומכוונות למעשה לקביעה כי לא ניתן לקיים עם רוסיה יחסי הסגרה. שאלה זו אינה שפיטה בערכאה דיונית. חזקה היא כי מדינת ישראל על מוסדותיה המוסמכים, בהם משרד החוץ ומשרד המשפטים שקלה היטב צעדיה בטרם חתמה עם רוסיה הסכם הקובע הדדיות בהסגרת עבריינים.. בית המשפט אינו רשאי להבנות שיקול דעת עצמאי, חדש ומנותק מכל קונטקסט, אם בדין פעלה ישראל אם לאו שעה שחתמה על אותו הסכם. תקיפה ישירה מעין זו של שיקול הדעת המוסדי- פוליטי מדיני - יש וייעשה במסגרת עתירה לבג"צ אך לא בדיון בפני ערכאה דיונית".

ביקורת על המדינה בגלל השיהוי

יתרה מכך, הוסיף השופט, כדי לטעון כי קיים חשש להתעמרות ביהודי באשר הוא יהודי, אין להסתפק בחשש תיאורטי ויש צורך להוכיח זאת במידה הנושאת עימה "ממשות ומוחשיות". במקרה זה, "אין בטענות הכלליות שהעלה שבייב כדי לבסס קיומה של סכנה מוחשית להסגרתו גם לא טענותיו שהופנו ספציפית לחבל קיסלובודסק שבקווקז".

עם זאת, השיהוי הרב בהגשת בקשת ההסגרה, 9 שנים אחרי מועד ביצוע העבירה, זכה לביקורת של השופט. "במקרה זה לא הייתה מניעה להגיש את הבקשה .. שהרי שבייב הופלל מיד לאחר ביצוע העבירה והוצא נגדו צו מעצר. כבר בשנת 2000 הצטרפה רוסיה לאמנה ויכולה הייתה להגיש בקשת הסגרה ומשהגיעה הבקשה לישראל לא נטען כי ישראל נדרשה להשלמות או בדיקות כאלה ואחרות, והטענה היחידה שעלתה מפי המדינה היא כי בקשות הסגרה נבדקות בצורה יסודית והשיהוי נגרם עקב אילוצי כוח אדם ועומס העבודה הרב במחלקה".

אין המדובר בעניין פורמלי, כתב השופט, "הדרישה לפעול בפרק זמן סביר נובע מהשמירה על זכויות אדם. אילוצי מערכת אינם יכולים להוות סיבה טובה לשיהוי כה רב". עם זאת, השיהוי במקרה זה נוצר גם עקב "העתקת מגוריו" של שבייב לאחר ביצוע העבירה לצורך הימלטות מאימת הדין. לכן במקרה זה פוחתת הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות בעקבות השיהוי.

המשך קיום ההליך: למנוע מקלט לעבריינים

למרות הביקורת, השופט הדגיש כי לא כל מעשה "נפסד" שעשו הרשות החוקרת והמאשימה, מצדיק ביטול אישום מטעמי הגנה מן הצדק. בסוגיית הסגרה "מתווספים שיקולים התומכים בהמשך קיום ההליך והם בין השאר עמידת המדינה בהתחייבויות בינלאומיות ואי הפיכת מדינת ישראל מקום מקלט לעבריינים".

עוד ציין השופט כי רוסיה התחייבה שלא להטיל על שבייב עונש מוות. כמו-כן, שבייב רשאי לבקש משר המשפטים להורות על נשיאת העונש בישראל.

כאמור, שבייב הוכרז בר הסגרה לממשלת רוסיה.