גן עדן בדיאבלו <br>

תארו לעצמכם כמה שאלות עולות בראשו של בן אדם כשהוא שומע שעליו לעשות כתבת בר על מסעדה בשם 'דיאבלו' בפארק המים ברעות. דיאבלו? פארק מים? רעות? מישהו יצטרך לתת כמה תשובות, וכדאי שהן יהיו טובות.

נתחיל בהתחלה, איפשהו באזור הזה שנחשב כולו מבחינתי למודיעין רבתי. מסתבר שהוא לא כל כך רחוק כמו שהיה נדמה לי, כי תוך עשרים ומשהו דקות מתל אביב וכבר הייתי בצומת שילת, להלן שער הכניסה למודיעין. למרות הקירבה, ברגע שעברנו את הצומת התהפך המזג אוויר, ומה שבטח הוגדר מוקדם יותר כשבר ענן על-ידי חזאי עולה בערוץ כזה או אחר, הפעיל לנו את הווישרים בעצמה מלאה. מייד נכנסנו לאווירה. פניה לא נכונה בכיכר, תיקון מהיר וכבר חנינו מחוץ למסעדה. בגלל החושך והגשם לא ראינו את הסביבה שבה יושבת מסעדת דיאבלו עד שנכנסנו פנימה. אחרי שהתיישבנו על הבר, העפנו מבט דרך קיר הזכוכית הענק והבנו שאנחנו יושבים גבוה גבוה מעל אזור הבריכה של פארק המים. מכיוון שלא באנו עם בגדי ים, החלטנו להרטיב את הגרון בלבד והזמנו בירות מהחבית - 1/3 גולדסטאר (19 שקל) ו-1/2 פאולנר (25 שקל).

למרות שדיאבלו היא יותר מסעדה מאשר בר, ועיקר התפריט שבה הוא מנות מהים ועוד כמה בשריות, הלחם שהזמנו, יחד עם מנה ראשונה בשם סינטה קריספי, התאימו מאוד למצב הרוח הדרינקי שבאנו איתו. הלחם המרוקאי - פרינה בפי המקומיים - הגיע עם חמאה מלוחה, איולי כוסברה מצוין וסלסת פלפלים טעימה (13 שקל). הסינטה הייתה בהחלט קריספית - חתיכות מצופות ומטוגנות נערמו בערימה גדולה על צ'יפס בטטה והיו נישנוש אולטימטיבי לרעבים ליד השתיה (24 שקל).

מנה יותר מסעדתית וגם מוצלחת מאוד של שיפודי שרימפס, כללה שני שיפודים קטנים שעל כל אחד שני שרימפסים גדולים עטופים בבייקון עם תאנים ובזיליקום (26 שקל).

לקראת העיקריות הרמנו קצת את רמת האלכוהול עם שוט של ערק סילאן תוצרת הבית (17 שקל). האפטר-טייסט המפתיע של הסילאן עידן את האניסיות שבערק והמתיק את השוט כמעט כמו ליקר.
עכשיו כבר נהיינו ממש רעבים, וההמבורגר שבתפריט צעק לעברנו. הזמנו אותו, יחד עם מנה בעלת השם המנצח דיאבלו פירות ים. ההמבורגר (55 שקל) היה טוב אבל אופן הגשתו - פתוח על החלק התחתון של לחם הפרינה המרוקאי - הכריח אותי לאכול אותו עם סכין ומזלג וזה לא מה שבא לי לעשות עם המבורגר. אני מעדיף לטרוף. רוטב חרדל-שמנת שנמזג עליו היה טעים מאוד ושיפר את המנה, שהוגשה עם סלט פשוט וצ'יפס ביתי בצד. את כל זה שטפתי במורד הגרון עם בקבוק סמואל אדמס (22 שקל).

מנת הדיאבלו (71 שקל) הייתה כבר מושחתת לגמרי, הישר מהגיהנום - שרימפס, קלמרי ושני מולים חברו לחזה אווז מעושן ויחד עם פלפלים חריפים ועגבניות הוקפצו ברוטב שמנת. החיבור היה מושלם וכל האושר הזה הוגש על טורטיה שטוגנה לצורת קערה פריכה.

המתקנו את הסיום עם קוסטנה - קינוח נחמד של פנקוטת ערמונים וקרם חלבה על מרנג שוקולד ואגוזים (29 שקל). העפנו מבט נוסף למטה אל עבר פארק המים מתחתנו ולרגע באמת שקלנו לקפוץ לתוך הג'קוזי הגדול, אבל חזרנו בנו. באיזשהו אופן, קיבלנו תשובה לכל השאלות שעלו בדרך - האוכל הטוב (והלא יקר בכלל) במסעדת דיאבלו בא טוב גם על הבר, פארק המים מוסיף לאווירה ורעות זה בכלל לא רחוק כמו שחשבנו.