נשיא המדינה שמעון פרס, ששב אמש מכינוס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, אמר כי חש שקברניטי העולם קבעו שהפסימיות היא שיא האופנה, אולם האופטימיות אותה הוא חש אין פירושה נאיביות. הנשיא, שנאם ב"כנס הרצליה" במרכז הבינתחומי, אמר כי אין לדחות את השלמת השלום לעוד ארבע שנים. "לשלום עם הפלשתינים יהיה מחיר מיידי כבד, אמר פרס, "אבל בעתיד הוא עלול להיות כבד יותר". לדבריו, כינון שלום מיידי יאפשר לישראל לצאת מהמשבר ולהצמיח את המשק.

עוד אמר הנשיא בכינוס כי השנה הקרובה תזמן להנהגת המדינה ארבע הכרעות משמעותיות. וכל אחת מהן תקבע את כושרה לצאת מחוזקת מהמשבר:

• ההכרעה הפוליטית - הנשיא קרא לכל האזרחים להצביע, וציין כי השתתפות רבתי תעצים את הדמוקרטיה של ישראל, ותחזק את ידיהם של מקבלי ההחלטות למחרת הבחירות.

• היחסים עם הפלשתינים - נצטרך לבחור בין מלחמה בחמאס כאפשרות ראשונה ונשיאה במחירה או בהתמקדות במו"מ עם הפלשתינים, לזרזו, ולהשלימו כבר בראשית הקדנציה של הממשלה הבאה. ייתכן ונדרש לשלב בין שתיהן, למרות הסתירה. הברירה היא כבדה... השיחות שהתנהלו לאחרונה, נגעו בנושאי הביטחון והגבולות, והפלשתינים העלו את נושא ירושלים. כל נושא כזה טעון משמעות היסטורית ומשקל אידיאולוגי. הזמן החריפם ועלול להחריפם יותר בעתיד. אני מכיר את הנימוקים בעד ונגד, לגבי כל נושא. אבל למדתי שבצילן של בעיות גדולות מסתתרים גם פיתרונות לא צפויים. בעיות מרכזיות רבות לא היו נפתרות ללא יצירתיות. גישה יצירתית תאפשר להשתחרר מהקיפאון הנוכחי. העולם הערבי מגלה עניין בשלום אזורי, גם בגלל האיום האירני, אך הוא עלול ליסוג לשלילת ישראל ולתארה ככובשת וכסרבנית, הפוגעת בפלשתינים והמשתלטת על הרצועה.

• תחום הפנים -

• אסור שההבדל הלאומי בינינו לאזרחים הערבים ייהפך לסכסוך לאומי. האזרחים היהודים הם הרוב בישראל, ולכן עליהם לרקום יחסים נקיים מאפליה, כראוי למשטר דמוקרטי. גם לי קשה להשלים עם דברים שנאמרים בכנסת על-ידי ח"כים ערבים, ודוברים שכנגדם. אבל אני גאה בכנסת ישראל, שיש בה נציגים של המיעוט הערבי, החופשיים להשמיע את דעתם, כמובן במסגרת הדמוקרטית שמחייבת את כל חברי הכנסת להימנע מהסתה לאלימות.

• בנושא החינוך הציע הנשיא לערב את צה"ל הרפורמות בחינוך מתקדמות באיטיות, כי עליהן להתמקח עם מסגרות ונורמות קיימות ומושרשות. צריך, אפוא, לחפש קיצורי דרך וקרשי זינוק. ייתכן שבצה"ל החדש שלנו מצוי פוטנציאל לתרומות חשובות בדרכי החינוך. הרי צה"ל עשה דברים דומים בעבר ותרם לגיבוש הלאומי המופלא של בני עולים וילדי הארץ. הוא הנחיל את השפה העברית לעולים; הוא הקים את הנח"ל, וקידם את ההתיישבות. צה"ל עשוי להיות היום בית ספר גבוה לכל צעיר וצעירה בישראל המשרתים בו. החיילים יתאמנו בחלק מזמנם, וילמדו בחלק אחר. צה"ל יכול להיות מעין אוניברסיטה לאומית. החיילים שבסיסם קרוב לאוניברסיטה יִלמדו בה, ופרופסורים מהאוניברסיטאות יְלַמדו במחנות הצבא האחרים. הצבא של אתמול "צעד על קיבתו". צבא מודרני יכול להמריא על כנפי המדע, הידע והטכנולוגיה. המלחמה בימינו, יותר משהיא מאבק של גוף בגוף, היא תחרות של ראש בראש. הראש המשכיל הוא יתרון צבאי. מצוינות בתחומי המו"פ הביטחוני כבר הניבה ומניבה יתרונות צבאיים שאין להם שיעור, ומרגע שאוזרחה - אפשרה לישראל להקים מרכז היי-טק ברמה עולמית. עתה הזמן להרחיב מסגרות אלה ולהעניק הזדמנות לקידום השכלתי ואקדמאי לכל חיילת וחייל.

• תחום הכלכלה - הכלכלה הישראלית לא תוכל להתמודד עם המשבר רק בכלים המשמשים את המדינות האחרות. עלינו להיעזר בתכונה ישראלית אופיינית - התושייה. למדתי מניסיוני שגם אם ארצנו קטנה בשטחה, גדולתה כגודל תושייתה. אני סבור שהמוצא מהמשבר אינו רק בבנקים או בריבית. אלא ביצירתיות. סבורני שחלק מהתעשיות העולמיות נקלעו למשבר עמוק, מפני שהן השתכרו מרווחים, שבחלקם היו מדומים. הרווחים האמיתיים באים מהמצאות ולא מספקולציות. נכון שהישגי העבר מזדקנים גם הם, והופכים לבעיות היום. חדשנות צריכה להתחדש ללא הרף. ולהוסיף ולפענח סודות של הטבע. אני מאמין שבמוצא המשבר תקומנה תעשיות חדשות ומדהימות: תעשיית אנרגיה נקייה ומתחדשת; ייצור, אגירה והולכה של מים, וניהול השקיה בשיטות חדשות; תעשיית תאי גזע שתאפשר לאדם לתקן תחלואי הגוף והזמן, ולהאריך את תוחלת חייו; תעשיית כלים ללמידה אינטראקטיבית, שתאפשר לתלמידים לעמוד במגע עם העתיד, ולהיות מעודכנים ו"מתומחרים". ותעשיה חדשה לאמצעי לחימה בטרור, שתישען על רובוטיקה ומזעור - תכונות שהננו-טכנולוגיה מעניקה להם תשתית.

בישראל קיימות התחלות מרשימות בכל התחומים הללו. באחדות מהן אנו אפילו חלוצים מבחינה עולמית... טוב נעשה אם נכריע בשאלות המדיניות, וניזום בשאלות הכלכליות. יש די יוזמות עולמיות, ערביות וישראליות, כדי ליצור מצב חדש.