ואלקירי: שיעור היסטוריה עם טום קרוז

לא מספיק מצחיק. הדבר הראשון שמתחשק להגיד על "מבצע ואלקירי", הוא שכקומדיה הוא היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח. למה שסרט על ניסיון התנקשות בהיטלר יהיה קומדיה, אתם שואלים בעודכם קוראים את המבקר שספק השתבשה דעתו?

ובכן, למה לא בעצם? טום קרוז, הכוכב הכבוי והמחורפן הכי גדול בהוליווד, בתפקיד קצין נאצי עם רטייה של פיראט ומצפון של שבט הצופים? טריילר עם כל-כך הרבה דמויות רציניות, חדורות שליחות אלוהית ומלאות חשיבות עצמית שכולנו יודעים ש(זהירות, ספויילר) לא יצליחו לחסל את הפיהרר? חומר משובח לקומדיה. וחוץ מזה, התוצאה לבטח תתעלה על שיעור ההיסטוריה, המעניין לכשעצמו, שביים בריאן סינגר.

ב-20 ביולי 1944 נערך ניסיון התנקשות בחייו של אדולף היטלר, מלווה בניסיון לתפוס את השלטון בגרמניה הנאצית. התכנון החל הרבה קודם-לכן, בידי פקידים וגנרלים שנאמנותם לפיהרר לא הייתה מוטלת בספק, לכאורה. במקום לכתוב את שמותיהם הארוכים בגרמנית, נגיד שמגלמים אותם קנת' בראנה, ביל ניי, טרנס סטמפ, המנסים לגייס גם את הגנרל פרום (טום ווילקינסון) למשימה.

האחראי על הקונספירציה הוא קולונל קלאוס פון שטאופנברג (קרוז), חייל מסור של גרמניה בצפון אפריקה שהקריב למען המולדת עין אחת, יד אחת וכמה אצבעות בזו השניה. דווקא כקיקלופ, הצליח פון שטאופנברג לראות בבירור רב יותר את הנזק שגורם המנהיג הבלתי מעורער לאמא פרוסיה ומצא בני ברית בדרגים הגבוהים. ודווקא כגידם, השכיל לשרטט הפיכה שקטה תוך שימוש בתוכנית המגרה לשעת חירום של היטלר עצמו - "מבצע ואלקירי".

אך בכדי שכוחות המילואים יוכלו לתפוס את השלטון בברלין ולקבל הוראות ממשלחת החירום של הקצינים, יש למחוק את האפשרות שהצבא יקבל הוראות גם מהמפקד העליון. כך החל פון שטאופנברג בתהליך התקרבות אל הרודן, בסופו יהיה מספיק קרוב אליו בכדי לפוצץ לו את הצורה.

"ואלקירי" הוא האחרון, נכון לעכשיו, בשורה של סרטים שנעשו על-פי האירוע ההיסטורי. המשותף לרוב האחרים, הוא הפקה פנים-גרמנית, כזו מיועדת לטלוויזיה בדרך-כלל. "ואלקירי" היה אמור להיות ההפקה ההוליוודית הגדולה שתטפל בנושא באופן שיגיע אל המוני אנשים. אבל משהו התפקשש בדרך. בעצם, יותר ממשהו.

צוות ההפקה, שצילם בגרמניה, נתקל בקשיים אינספור. מסתבר שהדת החדשה שהמקומיים לא מחבבים היא סיינטולוגיה, כך שגיבור לאומי שלהם המגולם בידי אחד הנציגים הבולטים שלה לא התקבל בברכה. גם לא הרעיון לנופף בדגלים ועליהם צלבי קרס, מבלי להודיע שמצולם שם סרט. סצינות שלמות נמחקו כיוון שהפילם לא טופל כראוי, ונאלצו להיות מצולמות מחדש. המפיק לא הצליח למצוא אתר לרוחו לצלם בו סצנה שאמורה להתרחש בצפון אפריקה, ניצבים נפצעו בתאונה משונה על הסט וכל אלה ועוד גרמו למועד יציאתו של הסרט להשתנות חמש פעמים בפחות משנה.

מלבד יחסי הציבור השליליים, שגם הם טובים לעסקים כידוע, התפתחו גם ציפיות מן הסרט שבו סינגר חוזר לשתף פעולה עם כריסטופר מקוורי, התסריטאי שכתב לו את "החשוד המיידי" עטור התהילה.

כבמאי, הוא יודע לסחוף לחלוטין את הקהל ולבנות סרט מתח כהלכה, עד כדי כך שהשאלות הברורות מאליהן צצות רק לאחר הצפייה. כמו למשל, האם ייתכן שהעבודה של סינגר על סרטי קומיקס בשנים האחרונות ("אקס-מן 1 ו-2", "סופרמן חוזר") גרמה לחלוקה הנוקשה בין טובים לרעים בסרט הנ"ל? הרי כבר למדנו מסרטים אחרים שתדמית הרוע המוחלט היא הצגה פשטנית של ההנהגה הגרמנית בימי המשטר הנאצית. והרי לא ייתכן שלכל הבוגדים ששירתו את היטלר בצייתנות במשך שנים ארוכות יש לב זהב שזרח לפתע פתאום בקיץ 44'. כך שלמרות אורכו הנאמד בשעתיים, "ואלקירי" יהיה שיעור מאלף עבור תלמידי בית ספר תיכון, בהגיעם לפרק הרלוונטי בתוכנית הלימודים. סרט גדול או חשוב לשאר האוכלוסיה הוא כבר לא יהיה. תשאלו בקופות.