תובע חמדן שסירב להצעת פשרה - ישלם

אלברטו עמר תבע את 012 סמייל תקשורת בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון-לציון בסכום של 16,000 שקל לאחר שחויב בטעות בשירותי אינטרנט.

מכתב התביעה עלה שעמר הזמין מהנתבעת שירותי ספק אינטרנט ושירות של תקשורת טלפונית קווית. לטענתו, המתקין ביקש שיזיז ארונות כדי לבצע את ההתקנה וכשהשיב שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת בוטלה ההתקנה. אלא מה? שעמר גילה ששירותי האינטרנט לא בוטלו והוא חויב במשך כ-6 חודשים בסך של 79 שקל לחודש למרות שלא השתמש בהם בפועל. בתחילת חודש מרס 2008 חויב חשבונו בסך של 193 שקל וביום הגשת התביעה טען ששילם בסך-הכל 727 שקל לנתבעת.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שאת החיוב בסך של 193 שקל ביטלה וזיכתה את עמר מיד לאחר פנייתו. יצוין כי עמר הכחיש זאת, אלא שהדבר עוגן במסמכים שהציגה הנתבעת. לדבריה, החיובים בסך 79 שקל היו בגין שירותי אינטרנט שהתבטאו בכך שהקצתה לעמר שם משתמש, תא דואר אלקטרוני ורוחב פס והוא יכול היה להשתמש בהם ללא קשר אם רכש ממנה שירותי טלפוני קווי או בדרך אחרת.

הנתבעת הוסיפה שלא הייתה צריכה לבדוק אם עמר השתמש בפועל בשירותי האינטרנט וזכותה לקבל את התמורה, עבור הקצאת השירותים ברוחב הפס, אינה מותנית בשימוש בפועל. "לפנים משורת הדין הסכמנו להשיב לתובע את כל כספו אלא שהוא סירב. הדבר גורם לכך שאנשים ידחו כדבר שבשיגרה הצעות פשרה גם כשהן ראויות ומיטיבות משום שהם יודעים שבבית המשפט יקבלו בכל מקרה לפחות את הסכום שהוצע להם. בכך יש משום גרימת נזק לנו, לבית המשפט ולציבור הנזקקים לשירותיו". הנתבעת הדגישה שעמר לא טרח במשך כחצי שנה לעקוב אחרי החיובים בחשבונו אף שאין כל בעיה לעשות כן.

"בית המשפט אינו זירה להתעשרות קלה"

בפסק הדין, דחה השופט שאול מנהיים את התביעה וחייב את עמר לשלם לנתבעת סך של 250 שקל בגין הוצאות. "מקובלות עלי טענות הנתבעת במלואן. אין לשירותי האינטרנט ולא כלום עם התקנת קו הטלפון שבוטלה. גם אם נניח שהתובע הבין שהדברים קשורים וששני השירותים בוטלו על ידו בעת ביקור הטכנאי, וגם אם נניח שהטכנאי גרם לטעות הזו של התובע, עדיין קשה להבין מדוע התובע אינו מבחין במשך כחצי שנה בחיוב חודשי קבוע", אמר השופט והוסיף כי "אי אפשר לבוא בטענות אל הנתבעת כאשר אדם שוכח שגם לו יש אחריות כלפי עצמו. כל לקוח של כרטיס אשראי מקבל דוח חודשי מפורט ואין כל סיבה שלא יבדוק אותו במשך כ-6 חודשים ברציפות".

על התנהלות הנתבעת אמר השופט כי זו "מעידה שאילו היה התובע פונה כבר לאחר החיוב הראשון היו החיובים נפסקים וקרוב לוודאי שהיה מקבל גם את סכום החיוב הראשון חזרה אף שעל-פי דין אין חובה להשיב לו את הסכום. כאן אנו עוברים לשאלה השנייה והיא מה דין התשלומים עבור שירותי אינטרנט אשר אדם אינו צורך. אני מסכים עם פסקי הדין שהובאו בכתב ההגנה ולפיהם אדם שרוכש שירותים מספק שירותי אינטרנט, אינו צריך לצפות שהספק עצמו יטרח ויבדוק האם הוא עושה שימוש במנוי שרכש. חוק המכר אשר חל גם על מכר זכויות מטיל על הרוכש שהוא התובע להודיע לנתבעת על רצונו לבטל את ההתקשרות ואין חולק שהדבר לא נעשה במשך 6 חודשים ויותר. בנסיבות אלה אינני מוצא פגם בהתנהלות הנתבעת".

השופט מתח ביקורת נוקבת על עמר: "איני יכול לסיים את פסק הדין מבלי לומר דברים קשים על העובדה שאדם שלטענתו (שאינה נכונה לגופה) שילם מאות בודדות של שקלים שאינם מגיעים תובע לא פחות מ-16,000 שקל. מי שסבור שבית המשפט לתביעות קטנות הוא זירה להתעשרות קלה ללא כל בסיס, מי שתובע סכום כולל הגדול יותר מאשר 20 מונים מסכום הפסדו הכספי הישיר הנטען, צריך לדעת שהדברים אינם ראויים ולא ניתן להשלים עימם. גם תובעים לרבות אלה מהם שהם צרכנים ולרבות אלה מהם שאכן נגרם להם עוול (והתובע אינו ביניהם) צריכים לדעת שהחובה לנהוג במידתיות חלה גם עליהם ושלהפרזות בוטות בסכומי התביעה יש מחיר".