|
|
נהג בקלות ראש [אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
סרגי חנניב ערער לבית משפט המחוזי בבאר-שבע על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בעיר שהרשיע אותו בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, חציית שטח הפרדה, נהיגה בכיוון הפוך בכביש חד-סטרי ובגרימת תאונת דרכים. חנניב נידון לעונש של פסילת רישיון נהיגה למשך תקופה של שלוש שנים, פסילה על תנאי וקנס.
לטענתו, אין להשאיר את הרשעתו על כנה משום שכתב האישום לא מגלה אשמה, שכן לא נערכה בדיקה של ריכוז אלכוהול על-ידי מכשיר נשיפה כדין בהתאם להוראות תקנה 169א לתקנות התעבורה. חנניב לא תקף את חומרת העונש אלא את הכרעת הדין למרות שבחר להודות באשמה המיוחסת לו.
המדינה השיבה שחנניב, הודה בבית משפט קמא בעבירות על כל המשתמע מכך ואין לאפשר לו להעלות טענות שניתן היה להעלותן בבית משפט קמא. המדינה ביקשה לדחות את הערעור ולא להתערב בהכרעת הדין.
השופט ניל הנדל דחה את הערעור והפנה לפסיקה שהתייחסה להרשעת נאשם בעבירת שכרות, לאחר שהעלה טענות בדבר תוקף הבדיקה ולעמדת הפסיקה ביחס למתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודאתו. "עינינו הרואות כי הפסיקה לא תומכת בהענקת הזדמנות לנאשם אשר הודה בנהיגה בשכרות בבית משפט לתעבורה להרחיב את היריעה ולהעלות טענות נגד תקינות מכשיר הבדיקה לראשונה לפני ערכאת הערעור. גישה זו נובעת מעמדתו הכללית של בית המשפט בדבר מתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודאתו. המגמה הכללית משתלבת עם יישומה של עבירת נהיגה בשכרות ומחזקת את המסקנה שאין מקום לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו".
עוד אמר השופט כי "מעיון בפרוטוקול שהתנהל בבית משפט קמא עולה שהודאת המערער מפורטת ומשקפת רצון והבנה. הפסיקה תומכת במסקנה שכתב האישום בו הודה המערער במקרה זה מגלה עבירה. כתב האישום מציג את העובדות בצורה ברורה. על פניו הוא מגלה עבירה. הסנגור נמנע מלטעון שעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה היה ונכונות הן, אלא טוען כי העובדות אינן נכונות מבחינה עובדתית ומשפטית. ההבדל בין המצב הראשון והאחרון הוא ההבדל בין פגם בניסוח כתב האישום לבין דרישת נאשם שהתביעה תעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה. ברם, בענייננו, הנאשם הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו לרבות נהיגה בשכרות ועל כן אין הוא רשאי עת ניצב הוא בפני ערכאת הערעור לעמוד על פתיחת המשפט מחדש כאשר יכול היה לכפור לפני בית המשפט לתעבורה. הנה כי כן, הפסיקה של בית המשפט העליון במקרים דומים ברורה וזו גורסת כי אין להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו. כמובן פסיקה זו מחייבת בית משפט זה".
