אפשרות אחת היא כי שתי הבעיות קשורות ללחץ דם גבוה, שעלול לפגוע בתפקוד הלב, להפחית כתוצאה מכך את זרימת הדם למוח וליצור מצב של תאים ה'מורעבים' לחמצן. לכן, טיפול מוקדם ואינטנסיבי בלחץ דם גבוה יכול אולי למנוע דימנציה.
אפשרות נוספת היא בעיה של דלקתיות. מאחר וסמנים של דלקתיות גבוהה - כמו חלבון מגיב C (בקיצור CRP) - נתגלו בשני המקרים. טיפול בסטטינים, שהם בעלי תכונות אנטי דלקתיות, או בתרופות המיועדות לטפל ישירות בדלקתיות, יכול אולי לפתור את המצב.
אפשרות אחרונה - מחקרים רבים הראו נוכחות שבץ תת קליני בפרפור פרוזדורי ובדימנציה, ומקרים רבים של שבץ קטן לאורך זמן עלולים לגרום לנזק.
במידה ותאוריה זו תתגלה כנכונה, הטיפול יכוון למניעת קרישי דם הגורמים למקרים אלו של שבץ קטן. ואכן, התרופה למניעת קרישי דם קומדין (וארפארין) ניתנת כיום לעיתים קרובות לחולים הסובלים מפרפור פרוזדורי משום שהמצב מדגיש את הסיכון להווצרות קרישים. כמו-כן, נעשה גם שימוש באמצעים אחרים למניעת קרישים.
החוקרים מדגישים כי יש להתחיל בכל הטיפולים המניעתיים הללו בשלב מוקדם - כבר בגיל 50.
התשובה לשאלה היא האם יש הצדקה לטיפול אגרסיבי בפרפור פרוזדורי היא מורכבת, מאחר שלרוע המזל במקרים כאלו נדרשות מספר שנים כדי לגלות אם קיים הבדל כלשהו.
