מה יכול לתקן את הרושם מהאליפות של חיפה?

לזכות באליפות זה תמיד יפה. תמיד הישג. אבל האליפות הזו של מכבי חיפה, ספק אם מלבד אוהדיה מישהו יתרשם ממנה יתר על המידה. ספק גם אם מרבית אוהדיה יתרשמו, וזאת למרות השמחה. כי מכבי חיפה לא שיחקה טוב העונה. והיריבות שלה היו בושה וחרפה. והיחידה עם יכולת לקרוא עליה תיגר, בית"ר ירושלים, נאלצה להתמודד עם משבר חריף בעקבות ההשפלה מול ויסלה, שחרור אבראו, נטישתו של גאידמק, והורדת שלוש נקודות.

אבל אלו לא הסיבות היחידות לחוסר ההתלהבות מהאליפות של חיפה. חיפה, לפחות זו של פעם, הייתה מזוהה עם כדורגל יפה וכזה שעולה בכמה דרגות על הסטנדרט הישראלי. זה התחיל בשנות ה-80 של שרף ואמציה לבקוביץ', נמשך בשנות ה-90 של שפיגל, ואפילו בקמפיין ליגת האלופות של שום ראינו מחיפה כדורגל נפלא. האליפות של אלישע לוי מזכירה את אלה של רוני לוי וגרנט, ובמובן מסוים אפילו נופלת מהן. כי אז לפחות היו לחיפה שחקנים מאד מוכשרים. כיום יש לה קצת קטן, כיאל, גולסה ועוד חבורה של חוטבי עצים ושואבי מים, גם אם חלקם מאד אפקטיביים בשני צידי המגרש (קינן, פאנטני). אבל בגדול התמונה לא מספיק יפה, ולכן האליפות של חיפה תיזכר כאחת הסתמיות, אם לא מבחינת מהות (קץ שלטון הכסף של גאידמק לאחר שתי אליפויות רצופות של בית"ר), אז בוודאי מבחינת הכדורגל.

ועדיין, מגיע כעת לחיפה ואוהדיה המצוינים לחגוג את האירוע ולהתרגש לקראת האירועים העומדים בפתח. הראשון הוא כמובן גמר הגביע מול בית"ר ירושלים ביום רביעי, מצ'-אפ מרתק בין שתי קבוצות די חמות, כאשר ההצלחה החיפאית תתמודד מול האיכות הבית"רית. השילוב בין יצחקי, פרננדז, ברוכיאן, טל, ורד, בן שושן ותמוז הוא פורמולה התקפית קטלנית יותר משל חיפה. אלא אם קטן ישחזר את יכולתו מהניצחון הכביר מול הפועל, פאנטני ינצל כמעט כל הזדמנות שתהיה לו לכבוש (אם יהיו לו כאלה), וגולסה ורפאלוב יאיימו יותר על השער. גמר הגביע חשוב ביותר למועדון ואוהדיו, אך לא פחות חשוב מה תעשה חיפה בהמשך הקיץ. כי בפגרה היא תצטרך להכין קבוצה מספיק טובה לא רק לליגה הישראלית, אלא גם כדי להתחרות במוקדמות ליגת האלופות וביורופ-קאפ, גביע אופ"א המשודרג.

חיפה, שעשתה בעבר קמפיינים יפים בצ'מפיונס, במחזיקות ובאופ"א, יודעת עד כמה הצלחה אירופית מעצימה את המותג בישראל. אירופה יכולה להעניק לחיפה יותר מכסף גדול; היא יכולה להעניק לה יוקרה ודומיננטיות טריטוריאלית בכל הנוגע לבניית עתודות קהל בכל רחבי הארץ וגיוס טאלנטים בגילאי נוער, בין אם הם גדלו בנתניה, פתח תקווה או באר שבע. לכן בנוסף לטאלנטים שהיא מגדלת בעצמה (גדיר צריך לקבל צ'אנס רציני בעונה הבאה) חייבת חיפה להתחמש בצעירים הטובים בארץ כדי להשיב את מעמדה כקבוצה הדומיננטית והאטרקטיבית בישראל, וכזו שיכולה להצליח באירופה. חיפה גם צריכה לנצל את המצב הכלכלי הקשה של בית"ר, הפועל ומכבי תל אביב כדי לרוקן אותן מלא מעט נכסים, מבלי לשלם כסף גדול במיוחד.

בקיץ הקרוב גם שחקנים כמו אבירם ברוכיאן וטוטו תמוז עשויים להיות אפשריים מבחינה כלכלית, אם הראשון לא ימצא עסקה טובה באירופה. ברק יצחקי ככל הנראה יהיה יקר מדי, גם מאור בוזגלו (למרות שהוא בפירוש לא שווה את הכסף הגדול שמשלמים לו), אבל שחקנים כמו אלירן עטר, אבו חצירא, בן שושן, בן דיין, יובל אבידור, חאמד גנאים, ואלמוג כהן בהחלט צריכים להיבדק כאופציות. הם לא סטארים גדולים, אבל הם המיטב שיש לשוק הישראלי להציע. לכן חיפה גם תיאלץ לשדרג משמעותית את אגף הזרים. אי אפשר ללכת לאירופה עם מסיללה, אנדרסון ווסט, ג'ון קולמה ואוסיי רנספורד בהרכב. כלומר: חיפה צריכה למצוא לפחות שלושה-ארבעה זרים חדשים, מרביתם בעמדות התקפה כי לבנות על רפאלוב, בוקולי וארבייטמן כיצרנים התקפיים זה לגמרי לא לעניין.

להביא את הישראלים הכי טובים בשוק זה רק עניין של כסף וערמומיות במשא ומתן. להביא זרים זה עניין של סקאוטינג בינלאומי. פעם חיפה הייתה חזקה בתחום הזרים. כבר הרבה מאד שנים היא די חלשה. לכן זה המבחן האולטימטיבי שלה בפגרה.