מי תוקע מקלות בגלגלי הרכבת?

6,795 מיליון שקלים יושקעו בקו הרכבת המהיר לירושלים, שיקצר את משך הנסיעה מ-110 דקות כיום ל-28 דקות בלבד. סיום הפרויקט המתוכנן צפוי רק בעוד 6.5 שנים, ברבעון הראשון של 2016, אך אם תתקבל הצעתו של חבר הכנסת ישראל חסון (קדימה) לעכב את פתיחת הקו בשנתיים-שלוש, יחול שינוי בלוח הזמנים המעוכב ממילא מטעמים ביורוקרטיים, משפטיים, תכנוניים ואחרים.

לנגד עיניו רואה חסון שלום כלכלי מסיבי עם ירדן, ובהמשך גם עם עירק, ומציע כי המסילה לירושלים תהיה כזו שיכולה לשמש גם רכבות משא לשינוע מטענים וסחורות, ולא רק לשם הסעת נוסעים. עוד אמר כי הרכבת מתעלמת מיישובי הלווין של ירושלים - הר אדר ומבשרת. את המסילה המתוכננת הוא כינה "נכה", ובדיון של ועדת הכלכלה שהתקיים הבוקר (יום א', 24.5.09) במשרדי הנהלת רכבת ישראל בתל אביב, הוסיף כי המדינה עלולה לשלם אחר כך ביוקר על הליכי תכנון מחודשים, והציע לתכנן פרויקט שיחזיק מעמד ל־150-100 השנים הקרובות.

עמדתו של מנכ"ל הרכבת, יצחק הראל, שוללת כל עיכוב נוסף. "ההחלטה על הקמת הקו המהיר התקבלה ב-2002, עכשיו 2009; צריך לקבל החלטה. פתיחת הדיון מחדש תגרום לכך שבסוף לא נגיע לשום דבר". לישראל - הסביר - יכולת אסטרטגית. ולמה זה? כי לא מעדכנים החלטות שכבר התקבלו.

יושב-ראש דירקטוריון הרכבת, יעקב אפרתי, חיזק את דברי המנכ"ל, ואמר כי הצעתו של חסון "מחזירה את המדינה עוד עשרים שנה אחורה". לדבריו, קו הרכבת המתוכנן אינו נכה, והקו הקיים מאפשר שינוע של מטענים.

חבר הוועדה ויושב-ראש השדולה לתחבורה ציבורית, חבר הכנסת יריב לוין (הליכוד) אמר ל-News1 כי הצעתו של חסון מורכבת מכפי שנדמה ואין לה סוף. לדבריו, ההיתכנות כי האמצעים הטכנולוגיים ישתכללו במהלך השנים, ותכנון נוסף כדי להשיג כבר מעכשיו את המושלם ביותר עלול לתקוע את הפרויקט, ועל כן אין בנושא תשובה מוחלטת.