התיירת פוצתה בהסכמה ובכל זאת הגישה תביעה

רות חנינה תבעה את חברת הנסיעות גיל - נופש ותיירות בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שלא הייתה מרוצה מטיול מאורגן. מכתב התביעה עלה שחנינה יצאה עם קבוצה גדולה של מטיילים דתיים וחרדיים לנופש באוסטריה בתאריכים 12.8.08 עד 19.8.08 ולדבריה, הובטח שהחופשה תהיה ברמה גבוהה ותכלול טיולים מודרכים ואוכל ברמה של "חמישה כוכבים", אך הנתבעת לא עמדה בהבטחותיה. חנינה ביקשה סכום של 13,841 שקל שכלל סך של 5,841 שקל עלות הנופש, בתוספת פיצוי בסך 8,000 שקל בשל עוגמת נפש וצער.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, שבמהלך הנופש היו לחלק מאנשי הקבוצה תלונות בשל תקלות ביום הנחיתה והוסכם עם נציגיהם על מספר הטבות כגון טיול יומי חינם, פירות טריים, שתייה מדי יום וארוחה חינם במסעדה כשרה בפראג. לדבריה, כששבו ארצה הנציגים והתרעמו שחרף ההטבות הם אינם מרוצים מהפיצוי, ועל-מנת לסיים את העניין ברוח טובה, הוסכם שכל זוג יקבל סך של 500 שקל פיצוי. "מי שקיבל את ההמחאה חתם שהוא רואה את העניין כסגור, ואין לו טענות בנדון". הנתבעת הדגישה שחנינה הייתה בין החותמים ועל כן, התביעה אינה ברורה וביקשה לדחותה בהיעדר עילה.

השופטת אנה שניידר הסכימה עם הנתבעת. "השאלה שעומדת בפנינו הינה - האם יש לראות בחתימתה של התובעת ליד שמה ברשימה שצורפה למכתב כייפוי כוח לאותם נציגי הקבוצה החתומים על המכתב, לפעול גם בשמה להשגת הסדר עם הנתבעת, והאם ההסדר שהושג מחייב גם את התובעת".

על כך השיבה השופטת בחיוב: "בכותרת לרשימה, ששמה של התובעת וחתימתה כלולים בה, נאמר כי כל המופיעים ברשימה מאשרים לנציגים להגיש את מכתב התלונה לנתבעת. בחתימתה במסגרת הרשימה הביעה התובעת את הסכמתה למינוי הנציגים לצורך הגשת התלונה לנתבעת, בשם הקבוצה המופיעה ברשימה, בדבר הכשלים שאירעו בנופש. במילים אחרות, התובעת יפתה את כוחם של הנציגים לפעול בשמה ובמקומה כשלוחים שלה כלפי התובעת, כאמור בסעיף 1(א) לחוק, וההסכמות שאליהן הגיעו הנציגים עם הנתבעת בעקבות המכתב, מחייבות ומזכות את התובעת, וזאת מכח הוראות סעיף 2 לחוק. לאור האמור, ובכפוף לזכאותה של התובעת לקבלת הסכום שהוסכם עליו עם הנתבעת, דין התביעה להידחות".

לפנים משורת הדין, לא חייבה השופטת שניידר את חנינה בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.