המסור 5: הסרט הכי חלש בסדרה

הפרק החדש בסדרת סרטי "המסור" הגיע כדי לצבוע את מסכי ארצנו באדום-קרביים וזה זמנו של הריטואל השנתי. אז נעשה את זה מסודר. מוטל עליי:

1. להזכיר ש"המסור 5" כבר הפחיד את צופי ארה"ב בליל כל הקדושים האחרון, כלומר באוקטובר אשתקד, ועל הדרך להתלונן על האיחור.

2. לבשר שהסרט זמין בארץ כבר חודשים בדי.וי.די ללא תרגום עברי, עובדה שודאי ידועה לחובבי הסדרה.

3. ליידע כי הוא מוקרן אך ורק בקולנוע אחד ברחבי הארץ, אחרי חצות, אבל לעומת זאת ניתן להזמין אותו בשירות VOD של הוט בכל רגע נתון.

4. להזהיר מפני ספויילרים משביתי צפייה לכל הקודמים בסדרה, המאכלסים את הטקסט אשר בהמשך.

הג'וב האחד שלכם כקהל, הוא לנהוג בהתאם לשנים עברו. לפסוח מכל סיבה שהיא, או לצפות בנדבך החמישי בסדרת סרטי האימה המקורית והמוצלחת של העשור.

הטוויסט של הסרט הרביעי הותיר את רוב המעריצים בהלם קל, מוכנים ללכת הלאה אל טרילוגיה חדשה וג'יגסו חדש. הסוכן מארק הופמן (קוסטס מנדילור) יוכיח את כישוריו כיורש של "המסור" המנוח (טובין בל), הוא המוח הפסיכוטי מאחורי משחקי המוות, המעניק לקורבנותיו החוטאים הזדמנות להיוולד מחדש תוך הקרבה עצמית כואבת ומדממת. הסוכן אריק סטארם (סקוט פטרסון) ימשיך לחשוף פרטים חדשים ומפתיעים בעזרת פלאשבקים, בזמן שמשחק חדש ורב משתתפים מתנהל במקביל ומאיים להוסיף עוד כמה שמות לרשימה הארוכה של הרוצח המפורסם.

התגובות הנפוצות לשמע הידיעה על ספרה נוספת שתעטר את סרטי "המסור", נעות בין עיקום האף להבעת זלזול ותמיהה. השאלה היא - מדוע נטפלים דווקא אליו? הרי ז'אנר האימה מייצר, באופן עקבי, הכי הרבה סרטי המשך שהקשר שלהם למקור רופף למדי. אלה זולים יחסית להפקה ונתפסים כחומר למעריצים, מה שהופך את רובם למצטיינים בקופות ומבסס מותג מוכר כרטיסים. גם קלאסיקות אימה אחרות התמסחרו והוקרבו על מזבח הכסף הקל. "סיוט ברחוב אלם"? שמונה סרטי המשך למיניהם. "מגרש השדים"? ארבעה נוספים שבאו בעקבות המקורי. "יום שישי ה-13"? תריסר המשכונים מסוגים שונים, והבר-מצווה וודאי לא תאחר לבוא. בראי ההיסטוריה של ההיסטריה, כבודם של האחים הבכורים בסדרות הללו במקומם מונח.

"המסור" הוא סימפטום נוסף, לא המגיפה. הוא התחיל בסרט ראשון, שממרחק הזמן איני מתבייש לכנותו יצירת מופת של מתח ואימה, אשר ננטש על-ידי יוצריו ומצא יורשים. זאת באופן סימבולי לחלוטין לנושאים בהם מתעסקים כל הסרטים - ממשיכי דרך. עד עכשיו, היה במאי קבוע שהופקד על הפרויקט המתמשך. אבל גם לדארן לין בוסמן נמאס, אחרי שלושה סרטים. בסרט הנוכחי מחליף אותו עוזרו, דייויד הקל. יחד עם התסריטאים פטריק מלטון ומרכוס דאנסטן, שכתבו גם את הקודם, הוא משליך אל הצופים העקביים את הסרט הכי חלש בסדרה.

ניכר ניסיון לשמר את האלמנטים המאפיינים את ג'גסו, ואף הצלחה חלקית שהופכת אותו לסרט אימה יעיל וטוב. אבל היצירתיות המפלצתית של המלכודות קצת חלודה. קטעי התעצרו-אני-מוכרח-להקיא נבלעים בקלות. המתח העלילתי כבר לא מחזיק את הקהל על קצה המושב, משל היו כלואים באחת ממתקני העינוי שהפכו את הסדרה למה שהיא. וחמור מכל, גולת הכותרת והסמל המסחרי של הסדרה - הטוויסט הסופי ומהפך המעיים והמוחות - קל לניחוש. למעשה, זו הפעם הראשונה בה "מסור" כלשהו לא הצליח להערים עליי. למעשה, הסוף מבאס מכל בחינה, כך שטבעי אם הדבר שהכי תרצו לעשות בתום הצפייה, הוא לראות את "המסור 6". זה שיגיע, כרגיל, בשנה הבאה. אחריו יתברר האם העוול יתוקן, או שאפילו אחרוני האוהדים של המסור ישאירו אותו לגווע על רצפת טבלת שוברי הקופות.