המדינה ערערה וביהמ"ש החמיר בעונש הנהג

המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על גזר הדין של בית משפט לתעבורה בעיר, שהטיל על אבי שוקרון, שהודה והורשע בנהיגה בשכרות כשבבדיקת נשיפה נמצא ריכוז אלכוהול של 325 מיקרוגרם, 8 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה, כאשר 3 חודשים מתוכם ייפסל לכל כלי-רכב, וביתרת התקופה הפסילה לא תחול על מלגזה שבה יהיה רשאי לנהוג בתוך תחום מקום עבודתו ובשעות עבודתו. כן הטיל בית משפט לתעבורה פסילה מותנית של 3 חודשים למשך 3 שנים, התחייבות ו-100 שעות שירות למען הציבור.

לטענת המדינה, שגה בית משפט לתעבורה כשנמנע מלהטיל על שוקרון את עונש המינימום הקבוע בפקודת התעבורה, וגם לא עונש המתקרב לעונש המינימום. "פסילת המינימום כשמה כן היא, והנסיבות שהכיר בית משפט קמא המאפשרות סטייה לקולא - לא הוכרו ככאלה בפסיקה ברורה ועקבית של בתי המשפט העליון והמחוזי. חלוקת תקופת הפסילה בפועל וסיווגה באשר לכלי-רכב שונים, מקטינה עוד יותר את תקופת הפסילה שהוטלה בפועל ולא היה מקום לעשות כן במיוחד כך, כאשר בית משפט קמא לא הטיל את מלוא תקופת השל"צ שהומלצה בתסקיר (250 שעות), אלא הסתפק ב-100 שעות בלבד". המדינה התרעמה על הטלת פסילה מותנית לתקופה קצרה ביותר שאין בה משום הרתעה.

שוקרון ביקש לדחות את ערעור המדינה וטען שנסיבות מצטברות, איפשרו סטייה לקולא מפסילת המינימום: עברו הנקי (למעט עבירת מהירות אחת) במהלך שבע שנות נהיגתו; שירותו הצבאי הקרבי ללא דופי ותפקודו הנורמטיבי מכל הבחינות. לדבריו, אין בגזר הדין שניתן משום חריג בלתי-מקובל, ובתי המשפט לתעבורה מטילים עונשים דומים כדבר יום ביומו, והמדינה אינה מוצאת לנכון לערער עליהם. "משהוחלט לערער דווקא בענייני, כלל אחידות הענישה נפגע". שוקרון הסכים להטלת פסילה מותנית ארוכה יותר והציע להגדיל את שעות השל"צ (ש-75 מהן כבר ביצע), אך עתר שלא להתערב בתקופת הפסילה בפועל.

השופטת תחיה שפירא קיבלה את ערעור המדינה. "לא יכול להיות ספק, כי עונש של 8 חודשי פסילה בפועל, גם בהתעלם מההקלה הנוספת שניתנה על-ידי בית משפט קמא, הינו עונש הסוטה סטייה ממשית ובלתי-ראויה מעונש המינימום המנדטורי. לא מצאתי בעברו 'התקין' ובתפקודו הנורמטיבי של המערער עד למקרה זה, עילה לסטייה כה משמעותית מהעונש, אותו קבע המחוקק כראוי לאלו המסכנים את הציבור בנהיגה בגילופין. גם הטלת עונש של"צ אין בה כדי להצדיק הפחתה כה משמעותית מעונש המינימום שבחוק, מה עוד שכאמור, בית משפט קמא הטיל פחות ממחצית מספר שעות השל"צ שהומלצו על-ידי שירות המבחן. בנוסף לכך, ועל-כך אין מחלוקת, עונש הפסילה המותנה אינו עונה על צרכי ההרתעה וטוב עשה בא-כוח המשיב כי הסכים להעלאתו. בא-כוח המערערת חזר על עתירתו המקורית בפני בית משפט קמא שלא להטיל על המשיב את מלוא תקופת הפסילה המינימלית, אלא כזו 'המתקרבת אליה'. עוד הלך לקראת המשיב, בהגינותו, והסכים כי כל תקופת הפסילה שתוטל על המשיב לא תחול על המלגזה שבה נוהג המשיב בתוך תחום מקום עבודתו, ובשעות העבודה. סבורה אני, כי הסכמת המדינה ממחישה את האיזון הראוי והנכון בין אינטרס הציבור והחובה שבחוק לבית התחשבות מידתית במשיב".

בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי פסק ששוקרון ייפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים. הפסילה תחול על כל כלי הרכב, למעט על נהיגה במלגזה בתוך שטח מפעל אורמה מערכות בע"מ ובמחסן הסמוך לו, וזאת במהלך שעות עבודתו במקום. כמו-כן תעמוד הפסילה המותנית על 8 חודשים למשך 3 שנים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.