האותיות הזעירות בחוזה הטעו את התובע

יורי טרייגר תבע את חברת כספי הפלגות קרוז בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בקריית גת לאחר שלא היה מרוצה מנופש באוניה "Dream Princess" ונגרמה לו ולמשפחתו עוגמת נפש. לדבריו, לפני העלייה לאוניה המתין עם בני משפחתו כשלוש שעות בנקודת האיסוף בנמל אשדוד תחת שמש קופחת, ללא מים, שירותים או מקום ישיבה. בהמשך גילה שהשירותים בחדרו לא היו תקינים והחדר הוחלף לאחר שעות רבות, לחדר קטן שלא התאים למשפחה בת ארבע נפשות. "אני ואישתי סבלנו מקלקול קיבה, בשל האוכל באוניה, ובהמשך האוניה הפסיקה להפליג בשל תקלה".

הנתבעת ביקשה למחוק את התביעה על הסף בשל "חוסר יריבות חוזית". לדבריה, אינה המפעילה של האוניה אלא המתווכת בין הנוסע לבעלי האוניה, חברת Tumaco Navigation Co. Ltd וחברת Dream Princes Cruises Ltd, החוכרת את האוניה מהבעלים והיא משווקת עבור החוכרים והבעלים כרטיסי הפלגה מישראל במחיר הנקבע על-ידם ועל-פי תנאי ההתקשרות שהם קבעו. "איננו אחראים לתקלות הנובעות מאי ביצוע או ביצוע לקוי של שירות כלשהו במסגרת ההפלגה, כמו-גם בקיום וביצוע ההפלגה עצמה, הנתונים לשליטה בלעדית של הבעלים והחוכרים". הנתבעת הוסיפה שטענותיו של טרייגר מוגזמות וביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה.

השופט אלון אינפלד, דחה את הטענה של הנתבעת בדבר היעדר יריבות: "אין חולק על כך שסוכני נסיעות אינם אחראים אלא לרשלנותם שלהם. בדרך-כלל לא יהיה סוכן נסיעות אחראי לפגם במלון, בטיסה או בהפלגה, אלא אם כן הנסיבות מלמדות שצריך היה לדעת מראש על תקלה, ולא היה זה סביר שלא הזהיר על כך את הלקוח. סוכן הנסיעות אינו מספק השירות ואינו אחראי על טיב השירות. אין הוא אלא מתווך בין הלקוח ובין מספק השירות. אין הוא אחראי אלא לחובותיו כמתווך, ולא לחובות הצדדים ביניהם תיווך. אלא, שבמקרה זה איני סבור שראוי להחיל על הנתבעת את העקרונות החלים על סוכני נסיעות. אפשר בהחלט שביחסים המשפטיים בין הנתבעת לבין מפעילי האוניה או בעליה, היא בבחינת מתווכת או עמילה. אולם, שוכנעתי מדברי התובע כי לא זה המצג שהוצג כלפיו. התובע אינו משפטן, אך במילים פשוטות, המתאימות לבית המשפט לתביעות קטנות, העיד כי למעשה הוצג בפניו מצג לפיו הנתבעת עצמה, שהיא חברה ישראלית ולה כתובת בישראל, היא 'בעלת הבית' ביחס להפלגה. התובע טען, למעשה, כי הנתבעת יצרה רושם לפיו היא זו שמספקת את השירות וממילא אחראית עליו".

השופט הדגיש ש"דף התנאים הכלליים", הביא את המושג "אותיות קטנות" עד אבסורד. "מדובר במסמך המוכתר 'שובר הפלגה' הנראה כחוזה. שמות התובע ובני משפחתו מופיעים בגדול בחלק העליון. שמה של הנתבעת מתנוסס באותיות גדולות מאוד בכותרת, ונראה על פני הדברים כי הנתבעת, היא המעניקה את 'שובר ההפלגה', והיא הצד לחוזה אספקת שירותי ההפלגה. לעומת זאת, המלל המשפטי, המופיע בגוף המסמך, מודפס באותיות בגודל של מילימטר אחד בלבד.

תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה - 1995, קובע כי גודלן המזערי של האותיות בחוזה אחיד יהיה 2 מילימטר. ההפרה של הוראה זו, שבעטיה לא קרא את 'האותיות הקטנות', גרמה לתובע לטעות ולחשוב כי הוא מתקשר בחוזה עם חברה ישראלית". לדברי השופט, התנהגות זו של הנתבעת מהווה חוסר תום לב במשא-ומתן לקראת כריתת חוזה ועולה לכלל הטעייה שמקנה לטרייגר זכות לפיצויים בשל הפרת חוזה. "זהות נותן השירות היא פרט מהותי מאוד בעסקה. זכותו של מתקשר לדעת עם מי הוא מתקשר לקבל שירות. זהות נותן שירות מהווה שיקול לעצם ההחלטה אם להזמין שירות אם לאו. גילוי זהות נותן השירות נותן לצרכן כתובת לפנות אליה, אם לא בא על סיפוקו כמובטח לו. במקרה זה הוסתר נותן השירות והוסתרה הכתובת האמיתית לקובלנות, באותיות קטנות, בלתי חוקיות, במסמך משפטי ארוך. זאת, כאשר בכותרת העליונה, הגדולה, של המסמך מופיע שמה של הנתבעת. בכותרת התחתונה, אף היא באותיות מוגדלות, מופיעות כתובות הנתבעת, בתל אביב ובחיפה". השופט הוסיף שהתקלות שחוו טרייגר ומשפחתו פגמו מהנאתם מהנופש ולא סופק להם חלק מהתמורה שהובטחה ולפיכך חייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסכום של 3,500 שקלים בתוספת 400 שקלים הוצאות. ת.ק. 343/08 קריית גת.