דיכאון, על-פי הארגון, שכיח הרבה יותר ממספר מחלות אחרות המעוררות חששות גדולים כמו איידס או סרטן.

מומחים מהארגון סבורים כי ניתן לכנות אותו "המגיפה השקטה", משום שדיכאון קיים למעשה כל הזמן ושיעור המקרים צפוי לעלות דווקא כששיעור המחלות האחרות צפוי לרדת.

הנטל ההולך וגובר יהווה בעיה במיוחד במדינות מתפתחות משום שלאלו יש פחות משאבים להקצות לבריאות המנטלית.

בידי הארגון נתונים המצביעים על כך שבמדינות עניות, שיעור הדיכאון גבוה יותר בהשוואה למדינות עשירות, ואפילו אנשים עניים במדינות עשירות נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מדיכאון בהשוואה לאנשים עשירים באותן מדינות.

ולמרות זאת, מדינות עשירות יותר מקצות לטיפול בבריאות המנטלית כמות משאבים גדולה פי 200 לעומת המדינות העניות, ומדובר לא רק באחוז משמעותי של הוצאה ממשלתית במדינות מפותחות אלא גם בהשפעה שיש לכך על התוצר הלאומי הגולמי.

פרופ' מרטין פרינס, פרופ' לפסיכיאטריה אפידמיולוגית מקינג קולג' לונדון ניסה לחשב במונחים פיננסיים מהו הנטל הכלכלי של אדם הסובל מדיכאון. חלק מהמשוואה הוא אובדן כושר עבודה, משום שאנשים עם דיכאון רציני מועסקים פחות ונשארים מובטלים יותר מאחרים. בנוסף, ישנה עלות של תשלומי אובדן כושר עבודה במדינות עשירות לדוגמא.

לאור הציפייה כי הנטל מהמחלות המנטליות צפוי להמשיך ולעלות בשנים הבאות, מומחים מדגישים את הצורך בשינוי הגישות החברתיות לטיפול במחלות המנטליות. דיכאון היא מחלה בדיוק כמו כל מחלה פיסית אחרת שאנשים סובלים ממנה, והחולים בה זכאים לקבלת עצה וטיפול בדיוק כמו אלו הסובלים ממצבים בריאותיים אחרים.

• כמחצית מההפרעות המנטליות מתחילות לפני גיל 14.

• כ-20% מאוכלוסיית הילדים ובני הנוער בעולם סובלים מהפרעות או בעיות מנטליות.

• לרוב המדינות בהן הכנסה נמוכה או בינונית יש פסיכיאטר ילדים אחד לכל 1-4 מיליון תושבים.

• כ-800,000 בני אדם מבצעים התאבדות בכל שנה, 86% מהם במדינות בעלות הכנסה נמוכה עד בינונית.

• יותר ממחצית מהאנשים המתאבדים הם בין הגילאים 15 ל-44.

• שיעור ההתאבדות הגבוה ביותר נמצא בקרב גברים במדינות מזרח אירופה.