|
|
עיתונאי אינו יועץ השקעות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
יש גבול לאחריות עיתונאית. נדחתה תביעה של "משקיע" נגד רשת העיתונים "ספוטניק" בטענה כי היא נושאת באחריות להשקעה כושלת בחברה בבעלות איש העסקים גרגורי לרנר. המשקיע אהרון שוסטין, טען כי השקיע את הכספים בחברה לאחר פרסום כתבות בספוטניק, בהן נוצרה "תדמית חיובית" לחברה. השופטת: "הקורא הסביר" צריך לשקול מידע ולבחון אותו בכלים נוספים.
השקיע ב"כלי ריק"
בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה של אהרון שוסטין, באמצעות בא-כוחו עו"ד פלגי, לפיצוי מעיתון ספוטניק בגין פרסום סדרת כתבות על חברה "רוסנפטגזאינבסט" בבעלות גרגורי לרנר. לטענת התובע, כתבות אלו יצרו מצג "חיובי" על החברה והובילו לכך שהוא השקיע עשרות אלפי שקלים בחברה. אלא שלאחר מכן התברר לו כי למעשה, מדובר בחברה שהיא "כלי ריק" ובעל השליטה והמנכ"ל בה, גרגורי לרנר, "עומד לדין פלילי". בתביעה דרש פיצוי על הפסדיו ועוגמת נפש בסכום של כ-40 אלף שקלים.
מנגד, בא-כוחו של ספוטניק עו"ד יורם מושקט, דרש לסלק את התביעה על הסף. לטענתו, האחריות לעסקה מוטלת על המשקיע ולא על העיתון. המשקיע צריך לבדוק בטרם עסקה נתונים על החברה ולא להתבסס על כתבות. עוד טען כי פער הזמנים בין רכישת המניות לבין פרסום הכתבות, כחמישה חודשים, מנתק את הקשר הסיבתי ביניהם.
"המשקיע הסביר" היה מקבל ייעוץ
כאמור, בית המשפט סילק את התביעה על הסף. השופטת נועה גרוסמן דחתה בהחלטה ניסיון להגביל את חופש הביטוי באמצעות "צנזורה אזרחית", קרי הטלת סנקציה כספית על העיתון. לדבר "עשויה להיות השלכה ציבורית לעתיד", כתבה והדגישה כי מהפסיקה עולה שרק "פגיעה קשה וממשית בסדר הציבורי יש בה כדי להצדיק הגבלה על חופש הביטוי".
עוד כתבה כי לא כל מידע עיתונאי מקיים את "עקרון ההסתמכות ואת חובת האחריות", וכי חובתו של "הקורא הסביר" לשקול את המידע ולבחון אותו "בכלים נוספים". עוד כתבה כי "יש להזהר בקביעת אחריות של עיתון לפעולות הננקטות על-ידי הקוראים".
בהחלטה מתחה השופטת ביקורת על התובע שהשקיע את כספיו על בסיס מידע בכתבה עיתונאית. "הדעת נותנת כי 'המשקיע הסביר' היה פונה לקבל ייעוץ מקצועי יותר אצל בעל מקצוע העוסק בשוק ההון ולא מסתפק בכתבה עיתונאית". יתרה מכך, גם אם טענתו של התובע נכונה והוא הסתמך על מידע רשלני, הרי ש"הסתמכות זו אינה סבירה. על הקונה להזהר. עליו לבדוק באמצעים נוספים ותוך היוועדות עם גורמים כלכליים את נכונות הכתבה העיתונאית בה נתקל בשים לב שעיתונאי מוסר מידע כללי ואינו פועל כיועץ השקעות. משקיע סביר אינו מבסס רכישת מניות על יסוד כתבות עיתונאיות אלא נעזר בבעלי מקצוע הפועלים בשוק ההון".
השופטת קבעה עוד כי פער הזמנים בין פרסום הכתבות לרכישת המניות הוא משמעותי, מדובר בתקופת זמן "שיש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הכתבה לרכישה".
התביעה, כאמור, נמחקה. השופטת השיתה על התובע הוצאות בסך 2,000 שקלים.
