ברק בשירי תבע את אריה, חיים ועופר שפיגל בבית משפט לתביעות קטנות בראשון-לציון לאחר שקנה מהם דירה ולטענתו, קיבל אותה לאחר שהושחתה. לדבריו, הנתבעים הפרו את חוזה המכר ולכן הוא זכאי לפיצוי מוסכם שנקבע בחוזה, בסך 38,000 שקל. בשירי ביקש גם סך של 2,660 שקל בגין דמי שימוש ראויים לחודש, בעקבות איחור במסירת הדירה. "הנתבעים הפרו את חובותיהם בחוזה, שכן הדירה נמסרה ביום 12/11/07 ולא ביום: 10/10/07 ולאחר שהושחתה ונעקרו ממנה מיכל הדחה, ברז ובתי מנורה. הנתבעים מסרו את אישורי המיסים ביום 12/02/08 ולא ביום 10/10/07".
בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את הטענות ולדבריהם, בשירי הוא שהפר את החוזה משביצע את התשלום הראשון ביום 30/9/07 במקום במועד החתימה, כפי שקבע החוזה. "האישורים על תשלום מיסים הוצגו לתובע ביום 1/10/07 אך הוא בחר שלא לבצע פעולות להעברת הדירה על שמו. דבר לא הושחת או הוסר במזיד. התובע ראה את הדירה במצבה כפי שהיא". הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה.
בדיון בפני השופטת יעל בלכר, העיד עופר שפיגל, שאמר לבשירי שאין חשמל בדירה וכדאי שיגיע במועד אחר. "הדירה הייתה במצב לא-טוב ועל כן, הפחתנו כ-40,000 שקל מהמחיר לאחר שהתובע העריך את הנזקים והשיפוץ שצריך לעשות. הדירה פונתה מהחפצים שנתרמו לצדקה, לאחר שהתובע לא רצה בהם". השופטת קבעה שעדותו של עופר שפיגל מהימנה ולא נסתרה, ולאחר ששמעה את כל עדויות הצדדים דחתה את התביעה. "הנזקים בדירה שנטען שמהווים הפרה של החוזה, לא הוכחו. לא הוגשה כל ראיה להוכחתם. ממילא עולה מהראיות כי מדובר בדירה מצב לא-טוב. הקונה ראה את הדירה במצבה כפי שהיא והתחייב כי אין לו כל טענות. יש לציין כי עלות מיכל הדחה וברז לפי מכתב הדרישה מסתכמת בסך 900 שקל. בוודאי שאין בכך משום הפרה יסודית המזכה בפיצוי המוסכם. סעיף 17 לחוזה, קובע שאיחור במסירת החזקה בפועל עד 7 ימים אינו נחשב הפרה יסודית של ההסכם. לא הוכח איחור במסירת הדירה ואיחור של יום אחד הוא מזערי ואיננו מצדיק פסיקת פיצוי כפי שנתבע, וגם לא הוכח גובה דמי השימוש". השופטת חייבה את בשירי לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 200 שקל.
